פרק 8 - מה סיפרו האוזנואנים

כל האספנים ואוהבי הקוריוזים במגזר השמיני של הגלקסיה מגיעים לכוכב בלוק. שם, ליד העיר פלפוטרה, מתקיים פעם בשבוע שוק.

בגלקסיה יש כמה מיליארדי אספנים. לדוגמה, אספנים של מערכת השמש מתאספים ביום ראשון הראשון של כל חודש על מאדים, על הרמה ליד הוואדי הגדול. נאמר לי שבערפילית אנדרומדה יש ​​גם אחווה חזקה של אספנים, ובאחד מכוכבי הלכת שם יש כל כך הרבה מהם שהם לקחו את השלטון לידיים וכל התעשייה של אותו כוכב מייצרת רק אלבומים לבולים, פינצטות ואקווריומים.

אצל האספנים ממאדים יצא לי לבקר. השגתי שם לגן החיות, מספר דגים מעופפים נדירים. אבל לכוכב לכת בלוק, עוד לא יצא לי להגיע. 

פלפוטרה התבררה כעיר קטנה למדי. היו בה הרבה בתי מלון ומחסנים. נמל החלל של פאלפוטרה יכול להיות קנאתה של כל בירה.

ברגע שהפגסוס נחת על משטח הבטון, מיד הגיע אלינו רכב, בו ישבו שומרים.

- מאיפה הגעת? - שאלו את פולוסקוב כשעצרו מול משטח הנחיתה.

- מכדור הארץ, - ענה פולוסקוב.

- איפה זה?

- במגזר השלישי. מערכת השמש.

- כן, זה מה שחשבתי, - אמר השומר הראשי.

השומר נראה מאוד דומה למאוורר. היו לו שלוש אוזניים עגולות וגדולות, וכשדיבר הוא סובב את ראשו כך שהיתה מתחילה לנשוב רוח. לכן, בגלקסיה, תושבי בלוק נקראו אוזנואנים.

המאבטחים עלו על הסיפון ועברו לחדר הצוות.

- מה אתם רוצים למכור? שאל השומר.

- היינו רוצים לבדוק, - עניתי, - אם יש כאן חיות מעניינות לגן החיות של מוסקבה.

- אז אתה לא תמכור כלום? שאל השומר.

- לא.

- ואין לך חיות על הסיפון?

- יש לנו חיות, אמרתי, - אבל לא למכירה.

- תראה לי אותם, - אמר השומר.

- למה? - פולוסקוב הופתע. - אנחנו האורחים שלכם ואתם צריכים לסמוך עלינו.

- לך הייתי מאמין, - אמר האוזנואן, - אבל אתה לא יודע הרבה על אספנים. הם גוררים מכל רחבי הגלקסיה יצורים שונים ומשונים, ואז יש לנו איתם מלא צרות. פעם היינו מנומסים ולא בדקנו את הספינות, אבל עכשיו כן. למדנו מניסיון מר.

ואז השומר, בזמן שרוח נושבת מאוזניו, סיפר לנו את הסיפור העצוב הבא:

- לא מזמן הופיע בשוק סוחר אחד. הוא הגיע עם שקית קטנה וצנצנת. בצנצנת היו תולעים קטנות. חובבי ציפורים העריכו מיד את התולעים הללו. התולעים היו עתירות קלוריות ואהובות מאוד על בעלי חיים. אספן אחד קנה צנצנת תולעים. אספן שני קנה, שלישי קנה. והסוחר היה מתיר את השקית וגורף עוד ועוד תולעים. האספנים עמדו בתור לתולעים. במקום ה-223 בתור היה אספן מפורסם של דגים אקזוטיים קראבאקאס מ-באראקאס. הוא עמד בתור, לא היה לו הרבה במה להעסיק את עצמו, אז הוא הסתכל איך הסוחר שולף תולעים מתוך שקית עם צנצנת. והוא חישב שלשקית יכולות להיכנס רק שלוש וחצי צנצנות תולעים, לא יותר. ואז קראבאקאס מ-באראקאס ניחש שמשהו לא כשורה. הוא ניגש לסוחר ושאל: "האם התיק חסר תחתית?"

- לא, כבוד אוזניותך, - קטע אותו עוזרו את השומר הראשי בשלב זה של הסיפור, - הוא שאל: "מאיפה אתה את מביא התולעים?"

- תהיה בשקט, - אמר השומר השלישי. - הוא לא אמר שום דבר כזה. קראבאקאס מ-באראקאס ביקש ממנו: "תן לי לראות את התיק שלך".

- שקט! השומר הראשי צעק לעבר עוזריו. - אני אנשוך את האוזניים שלכם אם תמשיכו לקטוע אותי! הסוחר לא שם לב לדבריו של קראבאקאס. אולי בגלל שקוטרו של קראבאקאס הוא רק חצי מילימטר, למרות שאורכו שמונה מטרים ונראה בעצמו כמו תולעת כחולה מאוד מאוד דקה. ואז פנה קראבאקאס לאספנים שעמדו בתור וקרא: "לא מוצא חן בעיני הסוחר החשוד הזה!"

- סלח לי, כבוד אוזניותך, - שוב לא יכל היה להתאפק עוזרו של השומר הראשי, - אבל אני מעז לומר שקראבאקאס מ-באראקאס אמר אז לאספנים אחרים: "עצרו את הגנב".

- אתה השתגעת! השומר השלישי סינן לעברו. – קראבאקאס אמר: “אני ישות אינטליגנטית לא פחות ממך, אדוני הסוחר, ואבקש ממך לשים לב אלי! ותן לי את התיק."

- זהו זה, - נפנף מפקד השומרים באוזניו. - אני פורש!

השומרים החלו לריב, עברו לשפה שלהם שהיתה בלתי מובנת לחלוטין ומורכבת מכך שהם מניעים את אוזניהם בצורה מאוד מתוחכמת. בחדר הצוות התחוללה סערת רוחות, ולא ידוע כיצד הייה מסתיים ריב השומרים אם מהרוח לא היה עף מהשולחן קנקן הקפה. קנקן הקפה נשבר, והשומרים השתתקו לרגע, מתביישים בהתנהגותם.

- סילחו לנו, - אמר מפקד האוזנואנים. - קצת התרגשנו.

- הכל בסדר, - אמרתי, - מנסה לא לחייך כשהרמתי את חתיכות קנקן הקפה מהרצפה בזמן שאליסה רצה להביא סמרטוט לנגב את השלולית החומה.

"קראבאקאס מ-באראקאס", המשיך האוזנואן, - הסביר את חשדותיו לאספנים האחרים, ובמאמציהם המשותפים הם הצליחו לקחת מהסוחר את השקית הקטנה. בשקית היו רק שני חופנים של תולעים. אבל כשהם גרפו חלק מהתולעים החוצה, אז ממש מול עיניהם התולעים התחילו להתחלק לשניים ולגדול. לפתע נשמעה זעקה מבוהלת מהקצה הרחוק של הבזאר. חובב ציפור שיר אחד שפך אוכל לכלוב וראה שהתולעים מתרבות לנגד עיניו.

- לא, - אמר השומר השני ונופף באזניו באויר. - אני מעז להתנגד, כבוד אוזניותך…

אבל השומר הראשי לא הקשיב להתנגדויות. הוא תפס את עוזריו באוזניים וגרר אותם אל מחוץ לחדר הצוות, טרק מולם את הדלת ואמר בהקלה:

- עכשיו אני אספר בשקט.

אבל הדלת מיד נפתחה קלות, ואוזנו של השומר הסורר הציצה דרך פתח הדלת. 

- אני מעז… - הוא התחיל.

- לא, זה בלתי אפשרי!  - השומר הראשי נשען בגבו הצנום על הדלת וסיים את הסיפור: - התברר כי התולעים הללו מתרבות במהירות מדהימה. כל כך מהר שבתוך עשר דקות יש כבר פי שלושה, ובתוך שעה - פי שש מאות מבעבר.

- ומה הן אוכלות? - אליסה הופתעה.

- אוויר, - ענה השומר. - מובן מאליו שאוויר.

- חמצן! - צעק שומר שני מאחוריו.

- חנקן! צעק שלישי.

השומר הראשי כיסה את פניו באוזניו מרוב בושה על פקודיו. רק לאחר חמש דקות הוא התעשת מספיק כדי להצליח לסיים את הסיפור:

- יצא שאחרי שלוש שעות כל השוק בפאלפוטרה היה זרוע תולעים, אספנים וסוחרים ברחו לכל כיוון אפשרי.

- והסוחר ההוא? שאלה אליסה.

- הסוחר של התולעים, בתוך כל המהומה, נעלם.

- ברח, - נשמע קול מאחורי הדלת.

הר התולעים נפרש לכל הכיוונים. בערב הגיע עד למרכז העיר. כל הכבאיות ששפכו מים וקצף ממטפים על התולעים לא הצליחו להתמודד עם הפלישה. הם ניסו לשרוף את התולעים, להרעיל אותן, לפזר עליהן DDT, לרמוס אותן ברגליהם, אך הכל לשווא. היה פחות ופחות אוויר על הפלנטה. הייתי צריך לחלק מסכות חמצן. אותות SOS שוגרו מכוכב הלכת בלוק לכל פינות הגלקסיה. אבל חובב הציפורים קראבאקאס מ-באראקאס היה זה שהציל את הכוכב. הוא שיחרר על התולעים "אכליות" - ציפורים, קטנות למדי, אבל כל כך רעבתניות, שאף אספן שמכבד את עצמו לא מחזיק אותן: פשיטת רגל מוחלטת. בסופו של דבר הן הצליחו להיפטר מהתולעים, למרות שהאכלניות זללו במקביל גם את כל הנמלים, הדבורים, הצרעות, היתושים, הפרפרים, התיקנים, עשים וחיפושיות הזבל.

- אז למה הסוחר הזה מכר תולעים כל כך מסוכנות? - שאלה אליסה.

- מה זאת אומרת, למה? רצה להרוויח. אחרי הכל, השקית הזו היתה ללא תחתית.

- לא, - אמרה אליסה, - זה לא יכול להיות. הוא לא כזה טיפש. אחרי הכל, עד מהרה ניחשו אספנים מה העניין.

- כמובן לא טיפש! צעק שומר אחר מאחורי הדלת. - הוא רצה להרוס את הפלנטה שלנו!

- בשביל מה?

- אנחנו לא יודעים בעצמנו, - הודה השומר הראשי, התרחק מהדלת והכניס את עוזריו. - אנחנו לא יודעים, אבל מאז אנחנו בודקים את כל הספינות המגיעות ממערכת השמש!

- למה ממערכת השמש?

- זה סוד, - אמר השומר הראשון.

- זה לא סוד, - התערב השני. - פשוט הסוחר היה ממערכת השמש. הוא היה בן אדם.

- מוזר מאוד, - אמרתי. - האם יש לכם תיאור שלו? איך הוא נראה?

- אין סיכוי. עבורנו, כל בני האדם נראים אותו אדם.

- בכל זאת, חייבים להיות כמה מאפיינים בולטים.

- היה מאפיין, - אמר עוזר השומר.

- שתוק! - הורה המפקד.

- לא אשתוק, - אמר העוזר. - אותו בן אדם הלך בכיסוי ראש עם שדות אופקיים ושקע רוחבי בחלק העליון.

- אני לא מבין, - אמרתי. - מה זה שקע רוחבי?

- כבוד אוזניותך, תראה להם את התמונה. אולי הם יכולים לעזור לנו - אמר העוזר.

- לא, אי אפשר, זו תמונה סודית.

- אפשר. מכיוון שכבר סיפרתי על זה, זה כבר לא סוד.

- אבל לא סתם סיפרת אלא הסגרת סוד מדינה.

- אז בכלל אפשר.

לאחר המילים האלו הוציא כבוד אוזניותו תמונה מכיסו. התצלום היה מקומט, הוא היה חובבני, מטושטש, אבל בכל זאת לא היה ספק: הוא הראה את ד"ר ורחובצוב עם צנצנת ביד אחת ושקית קטנה ביד השנייה.

- זה לא יכול להיות! - הופתעתי.

- אתה מכיר אותו?

- כן. הוא חי על הכוכב הקרוי על שם שלושת הקפטנים.

- אי-אי-איי, על כוכב כל כך טוב חיי אדם כל כך רע! - מתי ראית אותו?

- לפני שלושה ימים.

- אצלנו הוא היה בחודש שעבר. עכשיו בואו נסתכל על הספינה שלך. מה אם יש לך תולעים על הסיפון?

- אין לנו תולעים.

- הוא מסתגר, - רמז העוזר השני למפקד שלו. - לא רוצה לדבר.

- אז לא ניתן לך אישור לצאת לעיר, - אמר המפקד. - איפה מכשיר הקשר שלך? אנחנו נדווח שכולם על הסיפון חולים במגפה הגלקטית. ואתה טס מפה מרצונך. אם לא - נתחיל בחיטוי כזה שתתחרט שהגעת.

- אין לנו שום כוונות זדוניות, - ניסיתי להרגיע את השומר. - ראינו את האיש הזה רק פעם אחת. ואולי אפילו לא הוא. אחרי הכל, יש אנשים מאוד דומים. ולמה שהדוקטור, מנהל מוזיאון, ימכור תולעים?

- אני לא יודע, - אמר האוזנואן הראשי בעצב. - יש לנו כל כך הרבה חוסר מזל! כבר הפסקנו לסמוך על האורחים שלנו.

-  מה עוד קרה?

- אל תשאל. מישהו השמיד כמעט את כל הדברנים.

- דברנים?

- כן, דברנים, אלו הציפורים האהובות עלינו.

הפרק הבא...