פרק 21 - ובאותו זמן...
אליסה נעלמה ברגע שמצאנו את עצמנו בשבי. וזה קרה בצורה כל כך בלתי מורגשת שאיש בצינוק לא שם לב להיעלמותה. וכך גם אני.
איך היא הצליחה לעשות את זה, גיליתי מאוחר יותר. אבל מכיוון שאני מספר הכל לפי הסדר, אצטרך לספר מה קרה לאליסה בזמן שהיינו בשבי, ואיך הקפטן הראשון ודוקטור ורחובצוב (הדוקטור ורחובצוב השני) מצאו את הכניסה לצינוק והצליחו להציל אותנו.
והנה מה שקרה. אליסה קיבלה כובע היעלמות במתנה בבזאר בפאלפוטרה. נתן לה אותו הגמד שמכר דגים שלא היו שם, והוא אמר שהם פשוט בלתי נראים.
אליסה חשבה בהתחלה שזו בדיחה. הכובע היה כל כך קל שהוא לא שקל כלום. אבל כשאליסה חזרה לספינה, והלכה לתא שלה והחלה למיין את הבולים שנקנו בשוק, היא מצאה משהו בתיק. זה היה משהו חסר משקל ובלתי נראה. ואז אליסה נזכרה בכובע ההיעלמות וניסתה לפרוס את הדבר השקוף שמצאה ולהניח על ראשה. והיא הפכה לבלתי נראית. בהתחלה אליסה רצתה לרוץ אליי או לפולוסקוב ולהשוויץ בכובע שלה, אבל אז היא נזכרה שחוסר נראות היא שטות מנקודת מבט של הפיזיקה, וחשבה שאם היא תספר לנו שכובע ההיעלמות עובד, אנחנו אפילו לא נרצה להסתכל על זה, לא נאמין. היא החליטה להניח לנושא עד שתחזור לכדור הארץ, כי כובע כזה בהחלט יועיל בבית הספר. הרי אם אתה מאחר לשיעור, אתה תמיד יכול להיכנס לכיתה ולהתיישב כך שאף אחד לא יראה אותך. ואתה יכול אפילו (למרות שאליסה, כמובן, לא עשתה זאת) להציץ למחברת של התלמידה המצוינת סקורניאקובה.
אליסה תמיד נשאה איתה את כובע ההיעלמות בתיק הצד שעל כתפה. וכשהאור נדלק בצינוק והאיש השמן ואנשיו הופיעו, אליסה שמה בשקט את הכובע ונעלמה. למרות שהיא לא חשבה לעזוב את הצינוק. היא חשבה שאם ינעלו אותנו איפשהו, היא תוכל לגנוב את המפתח ולשחרר אותנו.
היא זזה הצידה והקשיבה לכל מה שהאיש השמן אמר. והיא הייתה ממשיכה לעמוד שם, אבל אז הופיע הפיראט, שגרר את הדברן ברגליים. האיש השמן אמר לפיראט להרוג את הדברן, כי הפיראטים לא צריכים אותו יותר, ואז אליסה הבינה שהגיע הזמן שהיא תפעל.
היא ניגשה על קצות אצבעותיה אל הפיראט ושמה לו רגל. הפיראט נפל, שחרר את הדברן, הירי החל והדברן עף משם.
מה לעשות עכשיו? ואז אליסה חשבה: הדברן ברח. אבל הוא כבר ברח מפה בעבר. הקפטן השני שיחרר אותו מהספינה, והדברן מצא את דרכו החוצה מהצינוק. אז הדברן יודע איך לצאת מכאן. ואליסה מיהרה אחרי הדברן. היא חשבה שברגע שתראה היכן היציאה, היא מיד תחזור חזרה. לאחר מכן תשחרר אותנו מהשבי, ותוביל אותנו לחופשי.
בהתחלה היה חשוך לרוץ. האור מהאולם המרכזי בקושי האיר את המסדרון הארוך. הדברן עף קדימה, ואליסה לא ראתה אותו, אבל שמעה את כנפיו מתנפנפות. כשהם כבר היו מספיק רחוקים מהפיראטים, אליסה קראה בשקט:
- דברן, חכה.
הדברן שמע את קולה. ובדיוק באותו רגע הם הגיעו לאולם הבא, קטן מהקודם, שבאמצעו עמדה ספינה שחורה קטנה. אבל אליסה שכחה שהיא בלתי נראית ולא הסירה את הכובע. הדברן עשה מעגל מעל אליסה, ניער את הכתר שלו בחוסר אמון ועף הלאה, לתוך פתח צר בקיר, שהיה מוסתר מאחורי מדף סלע. אליסה הגיעה לפתח. הוא עלה בתלילות, ומרחוק נראה עיגול לבן - אור יום.
אליסה עמדה לטפס דרך הפתח למעלה כששמעה גניחה חלושה.
הגניחה הגיעה מתוך מנהרה, חשוכה כמו לילה ללא ירח. אליסה התקרבה בזהירות אל המנהרה. הגניחה הייתה ברורה. אבל אליסה לא לקחה איתה פנס, היא השאירה אותו במערה הגדולה, ולכן היא נאלצה ללכת בעיוורון. היא ספרה את צעדיה. בצעד השלושים, ידה נתקלה בסורגים.
שוב גניחה.
- יש כאן מישהו? - שאלה אליסה בלחש.
אבל, כנראה, מי שגנח לא שמע אותה.
- תהיה סבלני, - אמרה אליסה. - עכשיו אני אשחרר את האנשים שלנו, ואז גם אותך. אם אתה גם שבוי של הורחובצובים אלה.
לא הייתה תשובה.
אליסה הסתובבה לאחור. אחרי הכל, לא היה זמן לבזבז. אף אחד לא יודע מה האיש השמן יכול לעולל.
כשחזרה לפתח שמצאה בקיר, אליסה שוב הסתכלה דרכו. נקודת האור - היציאה מהצינוק - נעלמה. אליסה לא הבינה שזה למעשה לילה קצר, ופחדה שהיציאה היא בעצם סתם עוד מנהרה. או שאולי היא התבלבלה? אולי הדברן עף מתוך פתח אחר? ואליסה, למרות שהיא דאגה מאוד לי ולפולוסקוב ולזיליוניי, בכל זאת החליטה להקדיש עוד כמה דקות ולבדוק אם זו יציאה או לא. הרי אם זה מבוי סתום, אז היא תוביל אותנו למותנו. הפיראטים עוד יתפסו אותנו שוב.
היה קשה לטפס מעלה. המעבר התברר כחלקלק. מים טפטפו מלמעלה ולא התייבשו. לאליסה נדמה היה ששעה שלמה חלפה, והזחילה לא מסתיימת. היא החליטה להסתובב אחורה, לפתע החל החושך להתבהר, והתברר שאליסה כמעט הגיעה ליציאה, רק שהיא לא יכלה לראות אותה בחושך.
המטרים האחרונים היו הקשים ביותר לזחילה. אדמה נשפכה לתוך הפתח מלמעלה ושורשי השיחים הארוכים חדרו מהצדדים. אליסה כמעט פרצה בבכי. היא החליטה שהיא לא תצליח לעלות למעלה, אל השמש והאוויר הנקי. ובאותו רגע היא אפילו שכחה מאיתנו, מהפיראטים, מכל דבר שבעולם. היא רק חלמה לצאת לחופשי.
אבל הנה מאמץ אחרון, ואליסה הבינה שהיא ניצחה. הפתח היה מאחוריה. מאחוריה נשאר הצינוק האפל עם הפיראטים והשבויים.
השמש הצהובה התגלגלה במהירות על פני השמים הכחולים. השמש השנייה כבר עלתה לשיא והחלה קופחת. מול פניה של אליסה, מבלי לראות אותה, שתי חיפושיות רבו, התנגשו זו בזו והכו בכנפיהן הנוצצות. אליסה הביטה בחיפושיות וחשבה בעצב שהגיע הזמן לחזור. גם כך היא הפסידה יותר מדי זמן. לפחות היא ידעה עכשיו לאן לברוח כדי לצאת מהצינוק.
אליסה הביטה קדימה בפעם האחרונה, העבירה את אצבעותיה בדשא העבה, ואז ראתה ממש קרוב, על ראש הגבעה, את אותה חללית שהגיעה לפגסוס לפני הטיסה האחרונה לקרחת היער הבוגדנית. הספינה של ד"ר ורחובצוב.
"טוב שהסתכלתי שם," חשבה אליסה. "אחרת היינו רצים החוצה ונופלים ישר לידיים שלהם. הרי הפירטים כנראה השאירו שומרים על הספינה".
היא עמדה לרדת שוב לתוך החור, כשראתה שהדברן יושב על פתח הספינה ודופק במקורו על הצוהר הסגור.
אליסה כמעט צעקה: "דברן, תחזור!", אבל לא הספיקה. והדברן גם לא היה שומע.
הצוהר נפתח ודרכו נראה בחור צעיר גבוה שאליסה ראתה איפשהו בעבר. אבל איפה? הדברן עף על כתפו של האיש.
- קשישא! - קרא האיש. - איך מצאת אותנו?
ואז, כשאליסה ראתה את האיש הזה עם הדברן על הכתף, היא הבינה מי הוא. זה היה הקפטן הראשון. הקפטן נחלץ לעזרה! אבל איך הוא ידע איפה לחפש? אליסה קפצה מהפתח ומיהרה אל הספינה. טוב שהקפטן כאן! עכשיו הכל יהיה בסדר.
היא עדיין הייתה כמה צעדים מהספינה, והיא ניסתה לצעוק, אבל לא הצליחה, כי הייתה חסרת נשימה. ואז יצא איש נוסף מהצוהר ונעמד ליד הקפטן.
זה היה ד"ר ורחובצוב. אבל הוא לא היה לבוש כמו ורחובצוב למטה. ורחובצוב זהה לבש חליפת חלל והיה לו אקדח בחגורתו.
אליסה נעצרה כאילו נתקלה בקיר. היא לא הצליחה להבין כלום. הבוגד הצליח איכשהו להיות בשני מקומות בו זמנית. אליסה הבינה דבר אחד: גם הקפטן הראשון נמצא בסכנה . אחרי הכל, הוא עדיין לא יודע שורחובצוב הוא למעשה פיראט.
- קפטן, תיזהר! סַכָּנָה! בוגד וורחובצוב! - אליסה צעקה.
ורחובצוב והקפטן הביטו לעבר קולה. אבל הם לא ראו אותה. היא עדיין הייתה בלתי נראית.
- מי אמר את זה? - שאל הקפטן.
- ורחובצוב היה בדיוק בצינוק! אליסה צעקה. - הוא פיראט. הם תפסו את הקפטן השני והצוות שלנו.
- איזה צוות? - הקפטן הופתע, ניסה להבין מאיפה בא קולו של ילד.
- הצוות של הפגסוס, - אמרה אליסה. - תיזהר, קפטן!
- מי אתה? - שאל הקפטן.
- אליסה, - היא ענתה, מבלי להסיר את עיניה ורחובצוב.
אבל ורחובצוב לא שלף את אקדח שלו, לא תקף את הקפטן. וגם הקפטן לא פחד כלל מהדוקטור.
- את טועה, ילדה, - אמר הקפטן. - דוקטור ורחובצוב לא עזב את הספינה שלנו במשך שלושה ימים. הוא ואני טסנו יחד כדי לעזור לך ולקפטן השני. ולמטה, בצינוק, יש עוד איזה אדם שמתחזה לחבר שלנו, ד"ר ורחובצוב. אז את יכולה להגיע אלינו בלי חשש.
- מה אם גם אתה רק מתחזה לקפטן הראשון? - שאלה אליסה.
- אני לא מתיימר להיות אף אחד, - אמר הקפטן. - זיהית אותי בעצמך. ותסתכלי על הדברן. גם הוא זיהה אותי. בציפור אי אפשר לתעתע כל כך בקלות. דברן, אתה מזהה אותי?
"מהר, קפטן," אמר הדברן. "נוסחת הגלקטיה מאוחסנת במחלקה לדגימות חומרים. אם יקרה לי משהו, קח את הנוסחאות ותן אותן לתושבי הגלקסיה. זה מאוד חשוב. למענה מת הקפטן השלישי."
הדברן דיבר בקולו של הקפטן השני.
- את רואה, - אמר הקפטן הראשון. - עכשיו את מאמינה? ובכן, בואי הנה. אנחנו מבזבזים זמן. איך יצאת החוצה? איך הצלחת להסתתר?
אליסה ניגשה עד סולם הגישה.
- אני כאן, - היא אמרה. - זחלתי אחרי הדברן.
- אני לא מבין כלום! - אמר ד"ר ורחובצוב. - איפה הילדה? מה היא, בלתי נראית, או מה?
- כמובן שאני בלתי נראה, - אמרה אליסה - עוד לא הבנת? אחרת איך הייתי מצליחה לברוח מהפיראטים?
ואז אליסה הסירה את כובע ההיעלמות שלה, ואפילו הקפטן הראשון, אחד האנשים האמיצים ביותר בכל הגלקסיה, נרתע מתדהמה.
הסרבל הצהוב של אליסה היה מרוח באדמה וקרוע בשרוול, היו שריטות על פניה, שערה היה סבוך...
"אליסה, תאכלי דייסת סולת לארוחת בוקר היום?" שאל הדברן בקולו של הפרופסור.
- כל הכבוד, ילדה! - אמר הקפטן הראשון. - נלך. ובדרך תספרי לי הכל.
והם רצו לבור הצינוק, כי לא הייתה דקה להפסיד.
Comments
Post a Comment