?פרק 3 - שמעת פעם על שלושת הקפטנים

כאשר ״פגסוס״ נחת בנמל החלל של הירח, שאלתי את חברי למסע: 

- מה התוכניות שלכם להיום? מחר יוצאים בשש אפס אפס. 

קפטן פולוסקוב אמר שהוא נשאר בספינה להכין אותה להמראה. 

המכונאי זיליוניי ביקש רשות ללכת למשחק הכדורגל. 

אליסה אמרה שגם היא תלך למשחק, אם כי בלי שום הנאה. 

- למה? - שאלתי. 

- מה, שכחת? באצטדיון תהיה כל כיתה ב׳ 3 ומהכיתות האחרות רק אני לבד. הכל באשמתך. 

- אני?

- ברור. מי הוריד מ״פגסוס״ את כל החברה? 

- אנחנו הרי לא יכולנו להתרומם! ומה היו אומרים עלי ההורים שלהם? מה אם היה קורה להם משהו? 

- יקרה להם משהו? איפה? - התמרמרה אליסה. - במערכת השמש? בסוף המאה ה-21?

אחרי שאליסה וזיליוניי יצאו, אני החלטתי בפעם האחרונה לשתות כוס קפה במסעדה אמיתית והלכתי ל״מפגש הלבנה״. 

האולם הענקי של המסעדה היה מלא כמעט לחלוטין. נעצרתי לא רחוק מהכניסה, בחיפוש אחר מקום פנוי ושמעתי קול מוכר ורועם. 

- את מי אני רואה פה?!

בשולחן מרוחק ישב לו ידידי הותיק רעשרם. לא ראיתי אותו בערך חמש שנים, אבל לרגע לא שכחתי אותו. בעבר היינו מאוד קרובים, וההיכרות שלנו התחילה בזה שהצלחתי להציל את רעשרם בג׳ונגלים של אורידיקה. רעשרם איבד את משלחת הארכיאולוגים אליה התלווה, הלך לאיבוד ביער וכמעט ונפל קורבן לדרקון קטן, יצור מרושע באורך שש עשרה מטר. 

משראה אותי ישר הוריד לרצפה רעשרם את הזרועות המקופלות שלו ובחיוך שובה לב פער לרוחב חצי מטר את הלוע, בחביבות מתח לכיוון שלי את הטפרים החדים ותוך שהוא מגביר תאוצה, בא לעברי. 

תייר כלשהו, שלפני כן לא ראה תושב של כוכב הלכת כפורלרה, הוציא צווחה קלה והתעלף. אבל רעשרם לא נעלב ממנו. הוא תפס אותי עם הזרועות והצמיד אותי חזק ללוחות התער שעל החזה שלו. 

- קשיש יקר! - הוא שאג אלי כמו אריה. - שנים עברו כמו עידנים! כבר עמדתי לטוס למוסקבה כדי לראות אותך, והנה פתאום - לא מאמין למראה עיני… מה מביא אותך לכאן?

- יצאנו למחקר, - עניתי. - חיפוש חופשי בגלקסיה. 

- זה נפלא! אמר רעשרם בהתרגשות. אני מאושר שהצלחת להתגבר על התככים של החפצים ברעתך ויצאת למסע מחקר. 

- אבל אין לי אנשים שחפצים ברעתי. 

- אתה לא תצליח לעבוד עלי, אמר רעשרם, מנופף בתוכחה בטפרים מקופלים מול אפי. 

אני לא התחלתי להתווכח מכיוון שידעתי עד כמה ידידי דעתן. 

- שב! פקד עלי רעשרם. רובוט, בקבוק יין גרוזיני לחבר הכי טוב שלי ושלוש ליטר ולריאן בשבילי. 

- מיד אדוני, ענה לו הרובוט מלצר והתגלגל למטבח להכין את ההזמנה. 

- איך החיים? תיחקר אותי רעשרם. איך האישה? איך הילדה? כבר למדה ללכת? 

- לומדת בבית ספר, אמרתי. סיימה כיתה ב׳. 

- נפלא! צעק רעשרם. איך הזמן רץ… 

ונראה שעל ידידי באותו הרגע נפלה עצבות. מאחר והיה אישיות רגשנית, רעשרם החל לגנוח בקול מחריש אוזניים ודמעות ארסיות מעלות קיטור החלו לזלוג משמונת עיניו. 

- מה איתך? שאלתי בדאגה. 

- רק לחשוב איך הזמן טס! - סינן רעשרם מבעד לדמעות. - ילדים גדלים ואני ואתה מזדקנים!

מתוך התרגשות פלט מהנחיריים ארבעה סילוני עשן צהוב חריף, שהחל להתפזר במסעדה, אבל מיד אסף את עצמו והכריז:

- סלחו לי, מבקרי מסעדה אצילים, אשתדל לא לגרום לכם אי נעימות נוספת. 

העשן זרם בין השולחנות, אנשים השתעלו וחלקם אף יצאו מהאולם. 

- בוא נצא גם אנחנו, אמרתי חסר נשימה, לפני שתעולל עוד משהו. 

- אתה צודק, הסכים רעשרם בצייתנות. 

יצאנו ללובי ורעשרם התמקם ותפס ספה שלמה ואני הצטופפתי לידו על שרפרף. הרובוט מלצר הביא לנו יין וולריאן, כוס בשבילי וצנצנת של ליטר לרעשרם. 

- איפה אתה עובד עכשיו, שאלתי. 

- מתחילים לחפור את עיר המתים בקולואידה, ענה רעשרם. הגעתי לפה לאסוף חיישנים אינפרא אדומים. 

- עיר מעניינת בקולואידה? אמרתי. 

- יכול להיות שמעניינת, ענה לי בהיסוס רעשרם, שהיה מאמין אדוק באמונות טפלות. בשביל להסיר עין הרע הוא נופף בזנב ארבע פעמים מול עינו הימנית ולחש:

- באסקורי-באריפארטה. 

- מתי מתחילים? שאלתי. 

- עוד כשבועיים יוצאים ממרקורי. שם נמצא הבסיס הזמני שלנו. 

- מקום מוזר, לא כל כך מתאים, - אמרתי. - חצי כוכב לוהט וחצי שני מדבר קפוא. 

- אין בזה שום דבר מוזר, ענה רעשרם ושוב הרים את צנצנת הולריאן. גילינו שם שאריות ספינת משוטטי חצות בשנה שעברה. אז יצא שעבדנו שם. אבל למה אני כל הזמן רק על עצמי! עדיף תספר לי על המסלול המתוכנן שלך. 

- אני יודע אותו רק בערך, - עניתי. - קודם נעבור בכמה בסיסים שכנים במערכת השמש, ואחר כך נצא לחיפוש חופשי. יש הרבה זמן - שלושה חודשים, והספינה מרווחת. 

- לאורידיקה אתה תגיע? - שאל רעשרם. 

- לא. דרקון קטן כבר נמצא בגן החיות של מוסקבה, ודרקון גדול, לצערי, עוד אף אחד לא הצליח לתפוס.

-  אפילו אם היית תופס אותו, אמר רעשרם, בכל מקרה על הספינה שלך לא תצליח להטיס אותו. 

אני הסכמתי, שדרקון גדול על ה"פגסוס" אי אפשר להטיס. ולו רק בגלל שהתזונה היומית שלו היא ארבעה טונות של בשר ובננות.

שתקנו זמן מה. זה נעים לשבת עם חבר ותיק ולא למהר לשום מקום. זקנה תיירת בפאה סגולה, מקושטת בפרחי שעווה, ניגשה אלינו ובבישנות הושיטה לנו מחברת. 

- הרי לא תסרב, - אמרה,- להקדיש לי חתימה למזכרת מהמפגש המקרי? 

- ולמה שאסרב? אמר רעשרם, בעודו מושיט את הצבתות שלו לכיוון המחברת.

הזקנה עצמה עיניים בבהלה והזרוע הדקה שלה החלה לרעוד. 

רעשרם פתח את המחברת ובדף הריק כתב בכתב רחב: 

"לנערה אדמתית מקסימה, ממעריץ מושבע ממכוכב לכת עטוי בערפל, כפורלרה. מסעדת "מפגש לבנה" 3 במרץ"

- תודה, אמרה הזקנה בלחש התרחקה  בצעדים קטנים. 

- כתבתי טוב? שאל אותי רעשרם. נוגה?

- נוגע, הסכמתי. רק לא לגמרי מדויק. 

- מה, למה? 

- זו ממש לא היתה נערה צעירה, אלא אישה מבוגרת. ולרוב "אדמתי" אומרים על משהו שהוא חומרי ופשוט. 

- אוי, איזו בושה! נעצב רעשרם. אבל היו לה פרחים על הכובע. מיד אשיג אותה ואכתוב מחדש את ההקדשה. 

- לא כדאי, חבר, עצרתי אותו. אתה רק תבהיל אותה. 

- כן, כבד הוא נטל התהילה, - אמר רעשרם. - אבל נעים לגלות שאת הארכיאולוג הגדול ביותר בכפורלרה מזהים גם על הירח של כדור הארץ. 

לא התחלתי להבהיר לידידי את המצב. חשדתי שהזקנה מעולם לא פגשה אף ארכיאולוג חלל. פשוט התפעלה מהמראה החיצוני של ידידי. 

- שמע, אמר רעשרם, עלה לי רעיון. אני אעזור לך. 

- איך?

- שמעת פעם על כוכב שלושת הקפטנים?

- קראתי איפשהו אבל לא זוכר איפה ולמה. 

- אם כך זה מעולה.

- רעשרם התכופף קרוב אלי, הניח על הכתפי זרוע צבתות כבדה וחמה, סידר את הלוחות המבריקות על בטנו העגולה כמו כדור פורח קטן והתחיל לספר.

- בגזרה 19-4 יש יש כוכב לכת קטן ולא מיושב. פעם גם לא היה לנו שם בשבילו, רק מספר סידורי. עכשיו קוסמונאוטים קוראים לו כוכב על שם שלושת הקפטנים. ולמה? שם על רמת אבן שטוחה, אפשר לראות מרחוק שלושה פסלים. הם ניצבים שם לזכר שלושת הקפטנים של החלל החיצון. אלו היו מגלים גדולים ואנשים שזכו לכבוד רב. הראשון היה יליד כדור הארץ, השני ממאדים והקפטן השלישי נולד על פיקס. כתף אל כתף הקפטנים האלו עברו בין קבוצות הכוכבים, נחתו בכוכבים עליהם לנחות היה בלתי אפשרי, הצילו עולמות שלמים שהיו בסכנה. הם היו הראשונים שהצליחו להתמודד עם הג'ונגלים באורידיקה ואחד מהם חיסל בירייה דרקון גדול. הם היו אלו שגילו והשמידו את המחבוא של שודדי החלל, למרות שהפירטיים היו פי עשר מהם במספרם. הם אלו שירדו לתוך אטמוספירת המתאן של גולגולתא ואיתרו שם את אבן החכמים, שאבדה לשיירת קורסק. אלו הם שפוצצו הר געש רעיל, שאיים להשמיד אוכלוסיה של כוכב לכת שלם. על ההישגים שלהם אפשר לדבר שבועיים רצופים… 

- עכשיו נזכרתי, קטעתי את רעשרם. כמובן ששמעתי על שלושת הקפטנים. 

- ברור, - מילמל לעצמו רעשרם, ושתה עוד מהולריאן. - כמה מהר אנו שוכחים גיבורים. בושה. - רעשרם נענע בראשו בתוכחה והמשיך: - לפני כמה שנים הדרכים של הקפטנים נפרדו. הקפטן הראשון השקיע את עצמו בפרוייקט "נוגה".

- אני מכיר כמובן, אמרתי. אז זה אומר שהוא אחד מאלו שמשנים את מסלול ההקפה של נוגה?

- כן. הקפטן הראשון תמיד אהב תוכניות גרנדיוזיות. מתי שנודע לו על זה שהוחלט להרחיק את נוגה מהשמש ולשנות את מסלול ההקפה שלה, בשביל שבני אדם יוכלו ליישב אותה, הוא ישר הציע את שרותיו לפרויקט. וזה מצויין כי המומחים החליטו להפוך את הכוכב לספינת חלל ענקית, ואין בגלקסיה אדם שיותר טוב מהקפטן הראשון מבין בטכנולוגית חלל. 

- ושאר הקפטנים? שאלתי.

- הקפטן השני מת לא ידוע איפה ולא ידוע מתי. הקפטן השלישי טס לגלקסיה אחרת ויחזור עוד מספר שנים. אז מה שאני רוצה לומר הוא שהקפטנים פגשו הרבה חיות וציפורים נדירות. מהמפגשים האלו בטח נשאר רישום ותיעוד. 

- ואיפה הם?

- היומנים נשמרים על כוכב הלכת שלושת הקפטנים. ליד האנדרטה, יש מעבדת מחקר ומרכז הנצחה שהוקם על ידי תרומות שגוייסו משמונים כוכבי לכת. שם מתגורר קבוע דר' וורחובצוב. הוא יודע על שלושת הקפטנים יותר מכל אחד אחר בגלקסיה. אם תגיע לשם - לא תתחרט. 

- תודה רעשרם, אמרתי. אולי כדאי לך להפסיק לשתות ולריאן? אתה בעצמך התלוננת שזה משפיע לרעה על הלב. 

- מה לעשות! ידידי מחה בצבטות שלו. יש לי שלושה לבבות. על אחד מהם ולריאן משפיע באופן מאוד הרסני. אבל אני לא מצליח להבין על איזה מהם. 

שעה נוספת ישבנו והעלנו זכרונות של מכרים משותפים והרפתקאות שיצא לנו לחוות יחד. ופתאום דלת הכניסה ללובי נפתחה לרווחה והופיעו במקום המוני בני אדם וחוצנים. הם נשאו על הידיים את שחקני נבחרת כדור הארץ. ניגנה מוזיקה ונשמעו צהלות של שמחה.

מתוך ההמון צצה אליסה. 

- אז איך זה נגמר?! צעקה אליסה כשראתה אותי. לא עזרו לפיקסיאנים ה"ויקינגים" ממאדים! 3:1 והמשחק הבא בשטח ניטראלי. 

- ואיך כיתה ב'3? - שאלתי בנימה צינית. 

- הם לא היו, אמרה אליסה. הייתי בטוח רואה אותם. כנראה את כיתה ב'3 גם תפסו ושלחו חזרה. בתוך שקים של תפוחי אדמה. זה מה שמגיע להם! 

- את אדם מרושע, אליסה, אמרתי.

- לא! התפרץ רעשרם, אין לך זכות להעליב ילדה חסרת אונים! אני לא ארשה זאת! 

רעשרם, תפס את אליסה עם הצבתות והרים אותה עד לתקרה. 

-לא! קרא שוב בזעם. הבת שלך היא הבת שלי. ואני לא ארשה זאת. 

- אבל אני לא הבת שלך, אמרה אליסה מלמעלה. במזל היא לא מאוד נבהלה. 

אבל המכונאי זיליוניי דווקא כן מאוד נבהל. הוא באותו רגע נכנס ללובי וראה איך אליסה מתפתלת בין צבתות של מפלצת ענקית. בזה שאני הייתי שם זיליוניי אפילו לא הבחין. הוא קפץ לעבר רעשרם עם זקן אדום מתנפנף כמו דגל צבאי ומהתנופה התנגש בבטן העגולה של ידידי. 

רעשרם תפס את זיליוניי בצבתות הפנויות שלו והושיב אותו על נברשת הקריסטל. אחר כך בעדינות הוריד את אליסה ושאל אותי:

- אני התרגשתי קצת יותר מידי?

- קצת, ענתה במקומי אליסה. תוריד את זיליוניי לרצפה. 

- שלא יתנפל על ארכיאולוגים. אמר רעשרם. לא רוצה להוריד אותו. שלום, נתראה בערב. נזכרתי שאני צריך להגיע לבסיס התובלה עד סוף יום העבודה. 

ובקריצה ערמומית לאליסה, התנדנד רעשרם לכיוון היציאה. ריח של ולריאן נידף בלובי בגלים.

את זיליוניי הורדנו מהנברשת בעזרת קבוצת הכדורגל. ומרעשרם אני מעט מאוכזב. אמנם ידידי הוא מדען מוכשר וחבר נאמן, אך לא מחונך וחוש ההומור שלו לעיתים מקבל ביטוי משונה. 

- אז לאן טסים? שאלה אליסה, כשהתחלנו להתקרב חזרה לספינה. 

- קודם כל, אמרתי, נעביר את החבילות למאדים ולסיירים של ארקטורוס הקטן. ומשם ישירות לגזרה 19-4, לבסיס על שם שלושת הקפטנים. 

- הידד לשלושת הקפטנים! אמרה אליסה, למרות שמעולם לא שמעה עליהם קודם לכן.  

הפרק הבא...