פרק 11 - נתיב טיסה למערכת הכוככבים מדוזה
ברגע שסיימנו למקם את החיות בכלובים ולהאכיל אותן, הלכתי ישר לגשר הפיקוד ושיגרתי מברק לבסיס הצופים בארקטורוס הקטן. במברק נכתב כך:
"בידקו היכן ד"ר ורחובצוב. אני חושב שהוא לא מי שהוא מתיימר להיות".
בערב הגיעה תשובה מארקטורוס הקטן:
"דוקטור ורחובצב אינו נמצא על הפלנטה שלושת הקפטנים. מעבר לכך אנו לא יכולים להגיד עוד שום דבר".
- אנחנו יודעים גם בלעדיהם שהוא לא נמצא על הפלנטה של שלושת הקפטנים, - אמר פולוסקוב לאחר קריאת המברק. - הוא כאן.
בשביל הדברן, הכנו כלוב גדול ותלינו אותו בחדר הצוות. הדברן כל היום מלמל משהו בשפות לא ידועות ולא רצה לגלם אף אחד מהקפטנים. אבל פולוסקוב בכל זאת האמין לאליסה ולי ואמר:
- אני גם חושב שזה אותו דברן שהיה שייך לקפטן הראשון זה שהקפטן הראשון נתן במתנה לשני כשהם נפרדו.
- האם יכול להיות, - שאלה אליסה, - שורחווצב רדף במיוחד אחרי כל הדברנים, כי הוא רצה להשיג את הדברן הזה בדיוק?
- אבל למה הוא צריך דברן? - שאלתי.
- מה זאת אומרת למה? אנחנו יודעים שהקפטן השני נעדר. ואף אחד לא יודע איפה הוא. אנחנו יודעים שהיה לו דברן...
- נכון! - אמר זיליוני המכונאי. - בוודאי! הילדה שלנו צודקת לחלוטין. אין קפטן, אבל הדברן כאן. אז הדברן יודע איפה הקפטן. ורחובצוב רוצה לגלות איפה הקפטן.
- אז למה הוא עושה מזה סוד? - שאלתי. - היינו שמחים לעזור לו.
נשמעה דפיקה. מישהו הגיע אלינו.
הלכתי אל פתח הספינה ופתחתי את הצוהר. בראש הסולם עמד השמן בחליפת העור השחורה.
- מצטער על ההפרעה, - הוא אמר. - רציתי להתנצל על ההתנהגות שלי בשוק. אבל כל כך רציתי להשיג דברן חי שלא יכולתי להתאפק.
- הכל בסדר, - עניתי, - אנחנו לא נעלבים. אבל בכל מקרה לא ניתן לך את הדברן.
- טוב, לא צריך, - אמר האיש השמן בעליזות. - אבל אני לא רוצה שתחשוב עלי רעות. בבקשה, אל תסרב לי את הטובה הזו, קח ממני מתנת פרידה.
הוא הושיט לי חיה נדירה מאוד: צב יהלומים ממנאטה. השריון של הצב הזה עשוי מיהלומים אמיתיים ונוצץ בצורה כזו שכואב לעיניים להסתכל.
- קח את זה, אל תתבייש, - אמר השמן. - יש לי שלושה מהם.
כמובן, לא הייתי צריך לקחת מתנה מאדם כל כך מוזר, הייתי צריך להיזהר. אבל אין צב יהלומים באף גן חיות על כדור הארץ! חמש שנים חיפשנו אחד, והנה נמצא אדם שפשוט נותן לנו אותו.
- אל תסרב, - אמר השמן. - הֱיה שלום. אולי עוד נתראה. זכור, אני מוכר על מאה כוכבי לכת ושמי הוא עלזן יו.
והוא טופף בנעליו במורד הסולם, ירד למטה וקיפץ תוך כדי הליכה לכיוון פלפוטרה.
כבר התחיל להחשיך, שתי השמשות של כוכב הלכת שקעו כמעט בו זמנית, רק מצדדים שונים של האופק, ולכן מעל נמל החלל בערו שתי שקיעות, האחת יותר יפה מהשנייה. ואני חשבתי שאחרי הכל, אי אפשר לחשוב רעות על אנשים. הנה האיש השמן, למשל, חובב ביולוגיה אמיתי. והוא לא הצטער שנתן לנו חיה כה נדירה.
במצב רוח טוב מאוד חזרתי לחדר הצוות והראיתי לחבריי את המתנה. הצב הועבר מיד ליד, וכולם התפעלו ממשחק האור הקסום של היהלומים על השריון שלו.
- לאן טסים הלאה? - שאל פולוסקוב אחרי ארוחת הערב.
- לסקליס, - אמרה אליסה, - לכוכב ששינרו.
- נו טוב, - הסכמתי, - בכל מקרה התכוונו להגיע לשם.
ולפתע הדברן, שעד אז ישב בשקט ובהה בנו שותים תה, דיבר שוב.
"אתה מתכוון לטוס?" הוא שאל בקולו של הקפטן הראשון.
-"כן. אני אטוס לפגוש אותו,” ענה הדברן בקולו של הקפטן השני.
"טוב, מספר שתיים, אם יהיה קשה, תקרא לי לעזרה."
"אם אוכל."
"שלח את הדברן. הוא יספר. אני יודע איך לגרום לו לדבר. אתה תמסור לו את כל הפרטים."
"אז, נתראה."
"נתראה."
הדברן שתק.
- נו, שמעת, פולוסקוב? - שאלה אליסה.
- כמובן ששמעתי את זה, אל תצעקי, - ענה פולוסקוב והחל להרהר.
הדברן הניד את כתרו המוזהב כאילו שוקל אם להמשיך או לא. ופתאום אמר לאט ובאופן ברור בקולו של הקפטן השני:
"ממשיכים לכיוון מערכת מדוזה."
חיכינו לראות אם הדברן ידבר שוב. אבל הדברן עצם את עיניו והניח את ראשו מתחת לכנף.
- אז הקפטן השני היה בצרות ושלח דברן לעזרה, - אמרה אליסה. - איך נוכל לגרום לדברן לספר לנו הכל?
- רגע, - קטעתי. - איך החלטתם את זה? אחרי הכל, הדברן לא טס לנוגה, שם עובד הקפטן הראשון, אלא חזר לכוכב האם שלו. אז אף אחד לא שלח אותו לשום מקום. הקפטן השני יכול היה פשוט למות. ואז הדברן טס הביתה.
- הכל אפשרי, - אמר פולוסקוב וקם מהשולחן.
הוא יצא מחדר הצוות חזר כעבור חמש דקות, והביא איתו מפה של הגלקסיה. הוא הזיז את הספלים הצידה, פרש אותה על השולחן, ותקע אצבע בקצה המפה.
- הנה כאן, - הוא אמר, - נמצאת מערכת מדוזה. לחלוטין לא נחקרה. יש בה כמה כוכבי לכת. אני מציע לטוס לשם. אם הקפטן חי, אנחנו נעזור לו. אם הוא מת, לפחות נדע איפה זה קרה.
- אבל הוא יכול היה למות בחלל החיצון, - התנגדתי.
- אבל מה כבר יכול היה לקרות לקפטן דגול בחלל החיצון?
- פיצוץ של הספינה, למשל.
- והדברן נשאר שלם?
- ובכן, אף פעם אי אפשר לדעת מה יכול לקרות!
שתקתי. אחרי הכל, למשלחת היו משימות משלה, ולא ידוע אם יש בכלל חיות במערכת המדוזה. עד שנגיע למערכת ונחזור חזרה, כל הזמן שהוקצב למשלחת יעבור. והרי אנחנו לא יודעים שום דבר, מלבד מה שהדברן אמר. מה אם הקפטן היה שם, ומת בחלק אחר לגמרי של הגלקסי? זה מה שאמרתי לחבריי לצוות. אבל ככל שדיברתי יותר, כך הייתי פחות בטוח שאני צודק, והבנתי שלא שכנעתי לא את פולוסקוב ולא את אליסה.
- בסדר, - אמרתי לבסוף, - לנסות לא כואב. רק קודם ניסע לששינרו. אנחנו צריכים להבין מי הם הסקליס.
- טוב, - הסכים פולוסקוב והעביר את אצבעו על המפה. - זה בדרך. בנוסף, נוכל לעצור בכוכבי לכת נוספים בדרך ולחפש חיות נדירות לגן החיות.
- עכשיו לישון, - אמרתי. – מחר על הבוקר קמים וטסים. האם כל החיות אכלו ושתו?
- אכן כן, קומרד, ראש המשלחת! - השיבה אליסה, שהייתה אחראית על האכלת החיות.
- ואיפה צב היהלום? - שאלתי.
- הרגע היה כאן - אמר פולוסקוב. - איפה הוא יכול להיות?
בילינו שעה שלמה בסריקת הספינה כולה ומצאנו את צב היהלום רק בעזרת האינדיקטור, שאיתר אותו ממש בפתח.
- נראה שהוא רצה לברוח, - אמר זיליוני. - כן הזהרתי אותך. מהצבים האלה אסור להוריד עיניים.
האינדיקטור הצהיב.
הוצאתי את טבלת צבעי הרגשות של האינדיקטור שנתנה לי הנחשה הדו-ראשית ואמרתי:
- צבע צהוב: חוסר אמון.
- לא סומך על הצב? - שאל זיליוני את האינדיקטור, - גם אני.
האינדיקטור הצהיב כל כך שאפילו אור המנורות דהה.
- טוב, בסדר, - אמרתי אז. ננעל אותו בכלוב.
האינדיקטור נשאר צהוב באותה המידה, אבל עכשיו פסים שחורים ריצדו במורד גבו. הטבלה אמרה לנו שפסים שחורים על רקע צהוב פירושם אי הסכמה.
- טוב, טוב, - אמרתי. - אם אתה כל כך חסר אמון, ננעל אותה בכספת ללילה.
ואז האינדיקטור הפך לצבע ירוק כהה ושמח.
Comments
Post a Comment