פרק 24 - סוף המסע

אחרי שעתיים, מצבו הקפטן השלישי השתפר כך שהצלחנו להעלות אותו אל פני השטח. ואז הקפטנים הוציאו את השחף הכחול מהצינוק. לוח האבן שסגר את הכניסה לצינוק הוצב חזרה במקום.

כעת, סביב הקרחת יער, בין פרחי המראה השבורים, היו שלוש חלליות: הפגסוס, השחף הכחול וספינת השירות של פרויקט נוגה, שלא היה לה שם, רק מספר סידורי ארוך.

- אבא, - אמרה אליסה, - אפשר ללכת ליער?

- בשביל מה?

- אני אחפש מראות שלמות. אנחנו לא יכולים לחזור לכדור הארץ בלי זר חדש.

- רק תיזהרי, - הזהרתי. - עכשיו את לא לובשת סרבל צהוב, אלא כחול, והציפור קרוק לא תבלבל אותך עם הגוזל שלה.

בזמן שהספינות התכוננו לטיסה ארוכה, שחררתי את הסקליס לרעות בדשא. הסקליס קפץ בכבדות משמחה באחו, זורק את פרסותיו גבוה, מנפנף בכנפיו, אבל סירב בתוקף לעוף.

- זו הפרה הכי שמחה מכל הפרות שיצא לי לראות בחיי, - הודה ד"ר ורחובצוב. - אבל פרה כזו לא נוחה בחווה.

- אמרו לנו שקשה לשמור אותם בעדר, - הסכמתי. - אבל סקליס יכול לחצות נהרות עמוקים אם המרעה נמצא בצד השני.

השמן עדיין ישב על הארץ ליד הפגסוס והסביר לנו שיש לו לב חולה וזקן שזקוק לאוויר צח. ואף אחד לא רצה להתווכח או אפילו לדבר איתו, במיוחד אחרי שהקפטן השלישי סיפר לנו שזה היה עלזן יו שעינה אותו כדי לקבל את סוד הגלקטיה.

- זיליוניי, - אמרתי, - בבקשה תשמור על הפרה בזמן שאני מאכיל את שאר החיות, אחרת ציפור הקרוק עוד עלולה לסחוב אותה מפה."

ואז ראיתי שחללית נוספת יורדת על הפלנטה.

זה לא נראה כמו שום דבר מוכר! לא ספינה רגילה, אלא גוש נע ולא ברור! מאיפה הוא היה יכול להגיע לכאן?

חשבתי שמדובר בתגבורת לפיראטים, ורציתי להפעיל אזעקה, אבל אז הבנתי שהספינה במצוקה.

היא לא עפה ישר, אלא התהפכה איכשהו בצורה מוזרה על צידה, ואיזה עיסה אפורה נמתחה מאחורי זנבה, מה שהאט אותה ומנע ממנה לרדת כרגיל.

למשמע זעקתי, כולם יצאו מהספינות והסתכלו איך נוחתת הספינה החדשה.

- תדליק את הרדיו, זיליוניי, - אמר פולוסקוב.

זיליוניי מיהר לפגסוס, התכוונן לתדר של הספינה והפעיל את הרמקולים במלוא העוצמה כדי שנוכל לשמוע הכל גם בחוץ.

- ספינה בלתי מזוהה! - זיליניי קרה בקשר. - מה לא בסדר? אתם במצוקה? נא לְהָגִיב!

קול נשי נעים ענה:

- מצוקות לא מעסיקות אותי. העיקר לא לפספס, והשאר שטויות.

- איזה קול מוכר, - אמרתי. - שמעתי את זה איפשהו.

- כשהלכנו לאיבוד בדרך לכוכב הריק. - אמרה אליסה.

- רגע, - קטע אותנו הקפטן הראשון. "אני יכול להישבע שזו אשתי אלה.

הקפטן החוויר ורץ הכי מהר שיכול היה לחדר הרדיו אל זיליוניי . ואז שמענו את קולו:

- אלה, זאת את? מה קרה?

- מי מדבר? שאל קול נשי בחומרה. - זה אתה, סיווה? למה אתה לא על נוגה? אתה יודע כמה אני מודאגת כשאתה טס לחלל.

הקפטן השני חייך.

- היא פשוט לא יכולה להתרגל, - הוא אמר לי, - שבעלה הוא קפטן חלל, למרות שהיא טיילה בכל הגלקסיה בעצמה.

- זה לא רלוונטי עכשיו - אמר הקפטן הראשון. האם שכחת שהספינה שלך במצוקה? את צריכה עזרה? מה את סוחבת אחריך?

- מה, אתה לא רואה? - אלה הופתעה. - זו ערפילית חיה. רדפתי אחריה שלושה שבועות, תפסתי אותה ברשת, ועכשיו היא רוצה להשתחרר ולעוף. אז הייתי צריכה לרדת לכוכב הראשון שנתקלתי בו כדי לרסן אותה. סיווה, יקירי, אין לך במקרה איזו ספינה בהישג יד?

- כמובן שיש, - אמר הקפטן הראשון. - ואל תמהרי לנחות: אני חושש שלא תוכלי לעשות את זה עם זנב כזה.

- מצויין. תתרומם לאויר לרגע וננחית את זה ביחד.

הקפטן הראשון עוד לא סיים לדבר, והקפטן השני כבר היה על גשר הפיקוד, ואחרי שלוש דקות נוספות התרוממו הקפטנים לאוויר, שם נלחמה אלה עם הערפילית החיה הסוררת, שעליה יש כל כך הרבה אגדות בחלל, אך איש עדיין לא הצליח לראות.

שתי הספינות הצליחו לבסוף להתמודד עם הרשת, וכעבור חצי שעה הערפילית החיה, שנדחסה היטב על ידי שתי הספינות, נחה על הדשא לא הרחק מאיתנו. רצנו אליה. אני חייב להודות שהייתי הראשון שרץ, כי הבנתי איזה תגלית גדולה בביולוגיה עשתה אלה.

הערפילית אכזבה אותנו. היא בטח מרהיבה מאוד בחלל, כאשר היא מתפשטת לאורך מיליוני קילומטרים, אבל כאן, על הדשא, היא נראת כמו גוש פועם של ערפל אפור.

הצוהר בספינתה של אלה נפתח בתנופה, והיא יצאה אל הסולם. בעלה, הקפטן הראשון, כבר רץ לעברה. הוא הושיט זרועות חזקות ואלה קפצה מלמעלה. הקפטן תפס אותה באוויר והוריד אותה בזהירות לקרקע.

- את לא נפגעת? - הוא שאל.

- לא, - ענתה אלה וחייכה. - וזה לא משנה בכלל.

אלה הייתה יפהפייה אמיתית ומצאה חן בעיני כולנו מאוד. אפילו האינדיקטור מוצף ברגשות הפך שקוף.

- שום דבר לא משנה, - אמרה אלה, וסידרה את שיערה הבהיר. - הערפילית נתפסה, ועכשיו נותר רק להביא אותה לכדור הארץ כדי שספקנים ישתכנעו שהיא קיימת.

אני שתקתי, כי בספקנים היא התכוונה, כמובן, אלי. ואפילו נזכרתי שפגשתי אותה פעם בכנס ולעגתי לה על התשוקה שלה למדע בדיוני. יש בעולם הרבה בעלי חיים אמיתיים ורגילים, שלמחקרם, כך חשבתי בטיסה לפה, כדאי להקדיש זמן ומאמץ. הדרקון הקטן, והשיחונים והאינדיקטור. אבל הערפילית החיה נראתה לי אז המצאה. 

- את מי אני רואה! קראה אלה כשראתה את הקפטן השני. - לא ראיתי אותך כמה שנים. איך אתה מרגיש? אתה עדיין טס?

- לא, - ענה הקפטן השני, - בעיקר ישבתי במקום אחד.

- נכון מאוד, - הסכימה אלה. - במקום אחד אפשר למצוא הרבה דברים מעניינים. של מי הילדה המקסימה הזו?

- שמי אליסה, - ענתה הילדה המקסימה.

- אליסה. שם יוצא דופן.

- הנפוץ ביותר. אליסה סליזניובה.

- חכי דקה. אביך לא עובד בגן החיות של מוסקבה?

- בגן החיות, - אמרה אליסה, שלא הייתה מודעת להבדלים המדעיים שלנו.

- אם כך, אליסה, כשאת רואה את אביך, בבקשה תגידי לו שהערפילית החיה היא לא שטות ביולוגית, ולא פנטזיה, ולא פיקציה, כפי שהוא אוהב לחזור ולומר, אלא מציאות מוחלטת.

- אגב, - אמרה אליסה, - אבא שלי כאן. הנה הוא.

לא הייתה לי ברירה אלא לצעוד קדימה ולהגיד שלום.

- סליחה, - אמרתי. - אני מודה בטעות שלי.

- טוב מאוד, - אמרה אלה. - תעזור לי לחקור את הערפילית מאוחר יותר?

- בשמחה.

ואז אלה פנתה לבעלה:

- תספר לי איך הגעת לכאן?

- השני הסתבך בצרות, - ענה סיווה בקצרה, - והיה צורך לעזור לו. והנה עזרנו לו. בעזרת החברים החדשים שלנו.

- באיזו צרה הסתבכת, קפטן?

- נתפסתי על ידי פיראטים.

- פירטים? אבל ניצחתם אותם מזמן.

- ניצחנו, אבל לא לגמרי. האם את יודעת מה קורה כאשר את משאירה עשב שוטה אחד בגינה שלך?

- אני עדיין לא מבינה, - אלה פרשה את ידיה. - נו, מי יושב בשבי ארבע שנים בימים אלו?

אלה נחתה אלינו כאילו מעולם אחר. מהעולם שבו חיינו פעם, אבל ממנו התנתקנו בימים האחרונים. אכן, יהיה לה קשה להאמין אם נתחיל לספר לה על עינויים, צינוק ובגידה. ולכן אף אחד לא התחיל להתווכח איתה.

- מה עשית עם הפיראטים? - שאלה אלה.

- אחד בכלוב. שניים נמצאים במעצר. והשמן והערמומי ביותר היה בדיוק כאן, - השיב הקפטן השני. - אגב, איפה הוא?

האיש השמן איננו. הרגע ישב על הדשא, חייך בביישנות - ונעלם.

טיפסנו על כל הסבך מסביב, בדקנו כל שיח - לא היה לו זמן ללכת רחוק. והדברן היה מעורר אזעקה.

- ובכן, - אמרה אלה בתוכחה, - לא יכלתם לשמור על פיראט אחד! האם זה ניכוש עשבים אמיתי?

ואז שמתי לב שהערפילית מתנדנדת חזק יותר מבעבר. הסתכלתי מקרוב. מספר תאים של הרשת נחתכו.

- אני יודעת איפה הוא! - צעקה אליסה, שרצה אחריי לכיוון הרשת. - הוא טיפס לתוך הערפילית.

- אתה כאן, עלזן יו? - שאל ורחובצוב, מתכופף מטה.

הערפילית התעוררה כמו ערימת שחת אליה טיפס כלב משוטט.

- עכשיו בואו נשחרר את הערפילית ונראה, - אמר סיווה בהחלטיות.

- בשום אופן! - אלה זעמה. - לא נמצא עוד אחת כזה!

עצביו של השמן כשלו. ראשו הגיח מהערפילית. עיניו היו בולטות, והוא נשם במהירות - היה ברור שהאוויר בערפילית היה רע.

ופתאום השמן זינק בפרעות מתוך הערפילית ומיהר לרוץ על פני קרחת היער.

- לאן אתה? - קרא אחריו הקפטן השני. - בכל מקרה נתפוס אותך. אל תמהר, הרי יש לך לב חולה!

אבל השמן לא הקשיב. הוא מיהר בין השיחים, קפץ מעל הבורות, מעד, נופף בזרועותיו.

וציפור הקרוק, שחגה בעצלתיים באוויר, ראתה אותו מלמעלה וצללה לכיוונו כמו נץ על ארנבת.

שנייה לאחר מכן הרגליים של האיש השמן כבר השתלשלו באוויר, כאילו הוא ממשיך לרוץ, והציפור התרוממת כל כך מהר, שכאשר הקפטן השני שלף את אקדחו, היא הספיקה להתרומם כבר חצי קילומטר.

- אל תירה, - עצר אותו הקפטן הראשון. - מגובה כזה הוא יתרסק...

וכאילו בשיקוף לחשש של הקפטן. השמן התפתל איכשהו בציפורני הציפור, החל לבעוט, והיא שחררה אותו. כמו בובת סמרטוטים, השמן עף לעבר האדמה. ונעלם מאחורי הגבעה.

שתקנו. ואז זילינויי אמר:

- הוא העניש את עצמו. ואי אפשר היה להמציא משהו מוצלח יותר.

וכולם הסכימו איתו.

בינתיים, הערפילית זחלה לאט אל מחוץ לרשת. היא זרמה החוצה כמו פודינג, התפשטה לכל הכיוונים, וכשהסתכלנו למטה ראינו שאנחנו עד הברכיים בפודינג אפור.

- תחזיקו אותה! - אלה צעקה. - היא מתחמקת!

והערפילית ברחה. היא עטפה אותנו בערפל בלתי חדיר, וכשהערפל התפזר, ריחף מעל ראשינו ענן אפור גדול.

- בכל מקרה התכוונו להמריא, - אמר הקפטן השני, - אז אני אבקש להזדרז.

העלינו במהירות את הסקליס לאונייה, הפעלנו את המנועים והמראנו. בעקבותינו עלו שלוש הספינות האחרות. וכולנו יחד, חדורי מטרה, רדפנו אחרי הערפילית החיה.

תפסנו אותה רק בכוכב ברזלית. באותו זמן הערפילית כבר התפשטה לכמה אלפי קילומטרים, ובמשך שלושה ימים הקפנו ודחסנו אותה שתתאים לרשתות שלנו.

לבסוף, הערפילית נעטפה ברשת משולשת ונקשרה בחוזקה בין שתי הספינות. בצורה זו, היא נלקחה למערכת השמש, שם כולם יכולים להתפעל ממנה במכתש ארכימדס על הירח. למרות שאין מה להתפעל - אין תערוכה משעממת יותר מערפילית חיה.

אלה התעקשה שהערפילית תוצב בגן חיות על פני כדור הארץ, אבל האקלים של כדור הארץ רע לה, וחוץ מזה, מי יבוא לגן החיות כדי להסתכל על הערפל האפור? הרבה יותר מעניין להסתכל על האינדיקטור, לקבל צעיף מעכביש מערות אורג במתנה, להשקות שיחון בלימונדה, או להבחין בין סקליס לבין הפרות שלידן הוא רועה.

לפני שהגענו חזרה לכדור הארץ, בבסיס הירח המרכזי, במלון "סייר הירח", התכנסנו כולנו יחד בפעם האחרונה.

- הגיע הזמן להיפרד, - אמר הקפטן השני.

הקפטנים ישבו בשורה על ספה גדולה ולא נראו כלל כמו המונומנטים שלהם. הקפטן הראשון היה מהורהר ובקושי הצליח להסתיר את עצבותו. התברר שהעברת נוגה למסלול חדש התרכשה בזמן שהוא היה במערכת מדוזה, והוא איחר לרגע החגיגי.

הקפטן השלישי לא הרגיש טוב, היה לו חום, מחלה שליוותה אותו מהצינוק של הפיראטים, אבל כשורחובצוב הביא לו תרופה, הקפטן סירב.

- לא ניתן לרפא את החום הזה על ידי תרופות ארציות. אני אטפל בזה בעצמי. אל תתנו לזה להטריד אותכם. ברגע שאצא שוב לחלל, הכל יעבור. עבורי, בית החולים הטוב ביותר הוא גשר הפיקוד של הספינה.

רק הקפטן השני היה תוסס ועליז. זה עתה העביר את נוסחת הגלקטיה לפיסיקאים שהגיעו מכדור הארץ. פיזיקאים כבר מילאו חצי מהמלון, ועם כל ספינה חדשה הגיעו עמיתיהם מאוניברסיטאות וממכונים שונים. התקבלה הודעה כי מדענים מפיקס ולינאנים ממהרים לירח, ובמספנת החלל של פלוטו, החלה בניית ספינות המיועדות לדלק החדש.

- אתה מחייך כל הזמן, - אמרה אלה לקפטן השני, שלא אהבה לשבת בשקט ופסעה בחדר בחוסר שקט. - האם אתה מרוצה מכך שעוררת רעש כזה בקרב פיזיקאים?

- מרוצה להחריד, - הודה הקפטן השני. - למען האמת, פחדתי שפתאום הנוסחה של גלקטיה לא כל כך נחוצה לנו. כל השנים חשבתי: אולי כבר הומצא דלק בין גלקטי על כדור הארץ?

- אבל בכל מקרה לא היית נותן את הנוסחה לפיראטים, נכון? - שאלתי.

- לא, לא הייתי נותן. ובכן, אז מה התוכניות שלכם? אני מקווה שניפגש שוב. אחרי הכל, החלל לא כל כך גדול. אני רק מצטער על כך שפרופסור סלזניוב לא אסף את כמות החיות שרצה. אבל מצד שני, הוא עזר לנו לברוח, ואנחנו מבטיחים לו, איפה שלא נהיה, נביא ציפורים וחיות מכל מקום לגן החיות שלו.

- תודה, חברים, - אמרתי - אבל אני חייב לומר שאני לא מצטער. הרי בקיץ הבא נטוס שוב למשלחת על הפגסוס. אלא אם כן, כמובן, פולוסקוב וזיליוניי יסרבו לטוס איתי.

- לא נסרב, - אישר פולוסקוב.

- אני אטוס, - אמר זיליוניי, - אם לא יקרה איזה אסון.

- לא, אחרי הכל, זיליוניי הוא חסר תקנה! אני יודע שהוא יטוס. הוא עצמו יודע שהוא יטוס, אבל הוא בכל זאת חייב להביע ספקות.

- ואני אטוס, - ציינה אליסה.

- נראה, - עניתי. - יש לך עוד שנה שלמה ללכת לבית הספר.

- לאן אתם מתכוונים לטוס? - שאל פולוסקוב את הקפיטנים.

- אני בדרכי לפלוטו, שם הם יבנו ספינות מונעות גלקטיה, - השיב הקפטן השני. - ואני מקווה שאת אחת הספינות הראשונת יפקידו בידי.

- אני אטוס קודם הביתה, לכוכב פיקס, - אמר הקפטן השלישי. - הרבה זמן לא הייתי בבית. ואז גם אתחיל לבנות ספינה על הדלק החדש.

- ואני טס עכשיו לנוגה, - אמר הקפטן הראשון. נוגה כבר עוברת למסלול חדש. עוד כמה חודשים העבודה שלי תסתיים. ואז אני אצטרף גם לחברים שלי.

- וכולכם עפים לחלל העמוק? - שאלה אליסה.

- כן, - אמר הקפטן הראשון.

- כן, - אמר הקפטן השני.

- כמובן, - אמר הקפטן השלישי.

- ואני התכוונתי לטוס לכוכב החי, - אמרה אלה. - זה אפילו יותר מעניין מערפילית חיה. אבל אני חוששת שאצטרך לבקש מפרופסור סלזניוב לטוס לשם במקומי.

- וזה למה? - שאלתי. - אחרי הכל, את עכשיו המומחית לבעלי חיים גדולים במיוחד.

- אני אטוס עם הקפטנים.

- אבל אנחנו טסים לגלקסיה אחרת. זו טיסה ארוכה וקשה.

- אל תתווכח איתי, - השיבה אלה בהחלטיות. - חשבתי על הכל. אנחנו לא יכולים להיות בנפרד כל כך הרבה זמן.

- אבל מה עם הילדים? - שאל הקפטן הראשון.

- הילדים יישארו אצל סבתם. היא לא רוקדת כל יום בתיאטרון הבולשוי. היא תיקח אותם בשבת וראשון מהגן.

ואז הקפטן הראשון הביט בחברים שלו במבוכה.

והקפטן השני הרכין את ראשו בהסכמה.

והקפטן השלישי הרים את אחת משש ידיו בהסכמה.

- אל תשכח, - אמרה לי אלה, שלדעתי לא היה לה ספק שהיא תשכנע את שלושת הקפיטנים לצרף אותה,  - שהבטחת לי למצוא כוכב לכת חי. ואני אביא לכם את החיה הכי מדהימה שנפגוש בגלקסיה השכנה...

פגסוס היה הראשון שהמריא מהירח. מיהרנו, כי היינו צריכים להביא את החיות כמה שיותר מהר לגן החיות וליצור להן תנאים מתאימים. הקפטנים ואלה ליוו אותנו לספינה ואיחלו לנו נסיעה טובה. "פגסוס" עלה מעל פני הירח ופנה למסלול לכיוון כדור הארץ.

ירדתי לסיפון המטען לראות איך החיות שלנו מרגישות. רוב התאים היו ריקים. לא היו מספיק חיות. גם הכלוב שבו ישב עכברוש הפיראט היה ריק. הנחתנו אותו ואת שניים מעוזריו על הפלנטה שבה הוא עשה הכי הרבה צרות. הם כבר יודעים להעניש שם פיראט.

העברתי לסקליס את החופן האחרון של החציר. הסקליס לחץ את הצד שלו אל הסורגים כדי שאגרד אותו.

אליסה נכנסה לסיפון. מאחוריה, בשורה התהלכו השיחונים.

– נו, – שאלתי, – יהיה מה לספר בבית הספר?

- האם אפשר לספר הכל? - אליסה משכה בכתפיה. - בכל מקרה לא יאמינו.

היא לקחה מגב והחלה לעזור לי לנקות את הכלובים.

- כן, - הסכמתי, - כנראה לא להכל יאמינו.

- האם אתה לא מרוצה מהטיול שלנו? - שאלה אליסה. - יש מעט חיות?

- בכנות אענה לך, אני שמח. יש לנו חברים חדשים. ועוד איזה חברים!

- כל הכבוד לך! - אליסה החמיאה לי. - אתה יודע, הקפטנים הבטיחו לקחת אותי לגלקסיה אחרת. לא, אל תיבהל, לא בטיול הראשון, אלא מאוחר יותר, כשאהיה גדולה.

- טוב אז, - אמרתי, - דרך צלחה.

- אל תצטער, אבא, אולי ניקח גם אותך. יש צורך בביולוגים בכל משלחת.

- תודה אליסה, את חברה אמיתית.

אנחנו סיימנו לנקות את הכלובים והאכלנו את החיות, כי בנחיתה על כדור הארץ הכל צריך להיות לגמרי מסודר.