פרק 7 - תעלומת הכוכב הריק

- לאן טסים קודם? - שאל פולוסקוב.

הוא הסתכל על מפת החלל. עליה היה מסומן מסלול לפאלפוטרה, שם נמצא שוק החיות. אבל באותה המפה, עם קו מקווקו, סימנו גם את המסלול לכוכב הלכת הריק, עליו דיבר ורחובצוב.

- תמיד נוכל להגיע לפאלפוטרה, - עניתי. - אבל הכוכב הריק אינו מופיע בשום מדריך חלל. - אולי לקחת סיכון?

- אבל אפילו ד"ר ורחובצוב עצמו אמר שהחיות שם נעלמו. אולי הן מתו ואנחנו סתם מבזבזים את הזמן שלנו?

- ונשאר מעט דלק, - התערב זיליוני בשיחתנו. - בכל מקרה, צריך לתדלק בפאלפוטרה. אפשר לתדלק על כוכב ריק? תשאר בלי דלק ואז שב תחכה עד שמישהו יעבור לידנו.

אבל לא הקשבנו לזיליוני. הוא הרי פסימיסט. והיינו בטוחים שבוודאי יספיק לו הדלק. הוא רק רצה לבטח את עצמו.

- בכל זאת, - אמרתי, - בואו נבדוק את הכוכב הריק. זו חידה, ואין דבר יותר מעניין בעולם מאשר לפתור חידות.

לקחנו את המסלול לכוכב הריק.

למרבה הצער, יומיים לאחר מכן התברר שד"ר ורחובצוב לא מסר את הקואורדינטות המדויקות. היינו צריכים כבר לראות את השמש שסביבה הכוכב הזה מסתובב, ולפנינו היה חלל ריק.

מה לעשות? החלטנו: אנחנו טסים עוד יום אחד ואם שום דבר לא ישתנה, נפנה חזרה.

החלטנו כך בערב, לפני ארוחת הערב, ואחרי זה הלך זיליוני לחדר הרדיו לשלוח רדיוגרמה לכדור הארץ שהכל תקין אצלנו והטיסה מתנהלת כשורה. אני הלכתי אחרי זיליוני.

אני אוהב להקשיב כשזיליוני מדליק את הרדיו ואז החלל, השומם והעצום כל כך, מתעורר לחיים. אנו שומעים כיצד בסיסי חלל וכוכבי לכת מרוחקים מדברים, כיצד ספינות קוראות זו לזו ומשואות אוטומטיות מעבירות מידע מכוכבי הלכת הלא מיושבים ודיווחים על אסטרואידים, על נתיבים של מטר מטאורים ושמשות פועמות.

בזמן שזיליוני הכין את הרדיוגרמה, סובבתי את הכפתור של השפופרת.

ופתאום נשמע קול נשי חלש:

- נמצאת בגזרה 16-2, רשמתי מטר מטאורים לא ידוע שעף במערכת בלוק. בעוד שלושה ימים יחצה המטר את נתיב הנוסעים בלוק-פיקס. נא ליידע את כל הספינות.

- אנחנו ממש בגזרה הזאת, - אמרתי לזיליוני.

- שמעתי, - ענה זיליוני, אשר, מסתבר, הניח את הרדיוגרמה בצד והכניס את הידיעה מהספינה הלא ידועה ביומן גשר הפיקוד.

- מכיוון שהספינה הזו נמצאת בגזרה שלנו, בוא נשאל אותה על הכוכב הריק, - אמרתי לזיליוניי.  - אולי סטינו מהמסלול.

זיליוניי אמר שהספינה הזאת רחוקה מאיתנו מכדי לשמוע, שמכשיר הקשר שלנו כנראה ייכשל, שהאישה שהזהירה מפני מטאורים בכלל לא יודעת כלום על כוכב הלכת, כי הוא לא קיים. זיליוניי רטן, ובינתיים ידיו סובבו את מכשיר הרדיו וכשהספינה האלמונית קיבלה את האות שלנו, הוא אמר:

- זו ספינת פגסוס. אנחנו בגזרה שלכם בדרך לכוכב הריק, אבל אנחנו לא יודעים אם אנחנו טסים נכון.

- אני אבדוק עכשיו, -  ענה קול נשי. - תן לי את קואורדינטות המדויקות שלך.

הפעלנו תקשורת עם גשר הפיקוד, פולוסקוב נתן לנו את הקואורדינטות ואנחנו העברנו אותן הלאה.

- עכשיו אני מבינה, - ענה קול נשי. - בינכם ובין הכוכב הריק יש ענן של אבק קוסמי, כך שאתם לא יכולים לראות את הכוכב. טוסו בביטחון קדימה ומחר תעברו את הענן.

- תודה רבה, - אמרתי לספינה הלא ידועה. - פשוט, קיבלנו את הקואורדינטות הללו בביקור בכוכב הקרוי על שם שלושת הקפטנים, אבל הן לא ניתנו על ידי אסטרונאוט, אלא על ידי אוצר המוזיאון, וחששנו שאולי הוא טעה.

- ד״ר ורחובצוב? - שאל הקול הנשי.

- כן. את מכירה אותו?

- אני מכירה טוב מאוד, - השיבה האישה. - הוא זקן נפלא וחביב. כמה חבל שלא נפגשנו מוקדם יותר! יש לי מכתב למסור לו , אבל אני לא אוכל לטוס אליו. אין לי זמן. לא תחזרו לורחובצוב בקרוב?

- לא, - עניתי. - לאחר מכן נטוס לבלוק, לעיר פלפוטרה. אנחנו ביולוגים ומחפשים חיות נדירות.

- גם אני, - ענה קול נשי. - אולי מתישהו ניפגש. אבל עכשיו אין זמן. עכשיו אני חייבת למהר. אני מחפשת ערפילית חיה.

- שאלה אחרונה, - אמרתי. "היית פעם בעצמך בכוכב הריק?

- הייתי, -ענה קול נשי. - הים שופע דגים, אבל אין חיה אחת ביבשה. אני מאחלת לכם הצלחה.

היה רעש עמום ברמקול שהלך והתחזק.

- היא הפעילה את המנועים במלוא העוצמה, - אמר זיליוניי, - היא ממהרת לאנשהו. מה זה הערפילית החיה הזו?

- ערפילית חיה לא קיימת, - אמרתי. - פגשתי את האישה הזו בכנס פעם ואמרתי לה שהיא משלה את עצמה. שמעת איך היא דיברה על ד"ר ורחובצב? זקן נפלא, היא אומרת. 

- בכל זאת, אני לא סומך עליו, - רטן זיליוני. - אם הוא כל כך נפלא, למה הוא שיקר? למה הוא לפעמים כותב רומן ולפעמים לא? למה הוא טוען שהוא לא טס לארטורוס הקטן? למה הוא לא רצה להראות לנו את יומני שלושת הקפטנים?

זיליוני חזר להתעסק ברדיוגרמה.

האישה צדקה. למחרת, הבחנו בשמש קטנה, שרק כוכב לכת אחד סובב סביבה. ככל הנראה, זה הכוכב הריק.

נחתנו בשעת בין ערביים על שפת אגם גדול, הממוקם על מישור אינסופי מכוסה עשב אחיד ומצהיב. ירד גשם קל, ארוך ומשעמם. זמן רב עמדנו מול האשנבים הצדדיים - לא חיה ולא ציפור. אולי באמת אין פה כלום?

אליסה וזיליוני הלכו לאגם להביא מים. הם לא מיהרו לחזור, אבל לא דאגתי, כי יכולתי לראות מהאשנב שהם עסוקים במשהו על החוף.

ואז חזר זיליוני, אבל הלך לא לגשר, אלא לתא שלו.

- מה אתה מחפש? שאלתי דרך האינטרקום.

- חכת דייג, - ענה זיליוני – יש דגים באגם, בהמונים. אספנו מים בדלי, והיו שלושה דגים בדלי בבת אחת. אתה לא רוצה מרק דגים טרי,פרופסור?

- לא, - עניתי. - ואני לא מייעץ לך. אפילו על כדור הארץ יש דגים רעילים, ובישול מרק דגים על כוכב לא ידוע הוא לכל הפחות קלות דעת.

- בסדר, בסדר, - אמר זיליוני. - אז נתפוס משהו לאוסף שלך.

זיליוני רץ חזרה אל החוף, ואני תפסתי את מעיל הגשם של אליסה כדי שהיא לא תתקרר, לקחתי גם רשת והלכתי לאגם.

זיליוני סירב לדוג ברשת, הכריז לי שזה לא ספורטיבי, והוא ספורטאי. אבל אליסה ואני תפסנו דלי שלם. לקחנו את הדגים לספינה. בעקבותינו הגיע גם זיליוני ספוג מים, גורר את השלל שלו בכלוב מרושת.

- אל תשכח לסגור את דלת הספינה, - אמרתי והנחתי את הדלי ליד הפתח.

- לא אשכח, - ענה זלני בקול ממורמר, שכל כך התגעגע לדייג שהוא היה מוכן לדוג כל הלילה אם לא היה כה חשוך.

בבוקר, הדבר הראשון שעשיתי היה להסתכל מהחלון. מאחורי הזכוכית זרחה שמש בוהקת, וציפורים רבות חגו מעל הספינה.

- הנה לך כוכב ריק, - אמרתי בקול והלכתי להעיר את חברי. - הנה לכם כוכב ריק, - חזרתי. אתמול תפסנו דגים, היום ציפורים חגות בשמיים בלהקות.

הערתי את אליסה ופולוסקוב, אבל זיליוניי כבר היה ער. הוא סידר ווים וחוטי דיג.

- אני מכין ציוד לדגים גדולים, - הוא אמר לי. - הלב שלי אומר לי שכאן יש זאבי מים בגודל שלי.

- רק תיזהר, - עניתי. - תשתדל שאיזה זאב מים לא יתפוס אותך.

אחר כך ירדתי לפתח הספינה כדי להסתכל מקרוב על הציפורים. וגיליתי פרט לא נעים: מסתבר, שמשנתפס בטירוף הדיג, המכונאי שלנו שכח לסגור את דלת פגסוס ללילה. טוב שאף חיה לא נכנסה פנימה, אבל כל הדגים כולם, נעלמו. כנראה הציפורים עפו דרך הפתח הראשי, כמו לתוך מערה, ושלפו את כל השלל שלנו מאתמול.

- זו הפרה חמורה מאוד של משמעת החלל, - אמר פולוסקוב בארוחת הבוקר, לאחר ששמע על הטעות של זיליוני. - אבל אני עצמי אשם בזה. כמו גם הפרופסור. היינו צריכים לבדוק את הנעילה.

- אבל שום דבר לא קרה, - אמרה אליסה. - עכשיו זיליוני ואני נמלא עוד לפחות עשרה דליים. אין לכם מושג כמה דגים יש באגם!

- זה לא העניין, - נאנח פולוסקוב. - אם דבר כזה יקרה שוב, אפשר כבר לחזור הביתה. זה אומר שכולנו כל כך קלי דעת שאין לנו מה לעשות בחלל.

- אני מצטער, קפטן, - אמר זיליוניי. הוא הבין, כמובן, מה הוא עשה, אבל המחשבה על הדיג ריגשה אותו עד כדי כך שעם רגל אחת הוא כבר היה על שפת האגם.

אני הכנתי רשתות ללכידת ציפורים והוצאתי את הרובה שיורה מחטים עם חומר הרדמה. בזמן שהתכוננתי לצוד ציפורים, ישב זיליוני על החוף, ואני התבוננתי בו בזווית העין. הופתעתי לראות אותו כל כך מדוכדך. "אולי הוא מודאג?" חשבתי לעצמי.

באותו רגע, מזג האוויר פתאום השתבש. רוח חזקה החלה לנשוב משומקום. היא כופפה דשא, העיפה את הציפורים מהשמיים, וגלים גבוהים התרוממו באגם. לאחר מספר דקות, לא נותרה אף ציפור אחת בשמיים. עפו להסתתר באיזה מקום.

זיליוני קם והלך אל הספינה.

גם אני החלטתי להשאיר את הרשתות בספינה ולחכות עד שמזג האוויר ישתפר והציפורים יחזרו.

- ובכן איך? - שאלתי את זיליוני. - אפשר לברך אותך על השלל שלך?

- אין שלל, - ענה זיליוני. - לא נוגסים.

- איך לא נוגסים? אמרת בעצמך שהאגם ​​מלא בדגים.

- זה היה אתמול. ועכשיו, כנראה, כל הדגים ירדו למעמקים.

- והציפורים שלי התפזרו, אמרתי. אז לשנינו היה חוסר מזל. בוא נחכה עד שמזג האוויר ישתפר. תלך שוב לאגם בערב? אולי הדגים כאן מגיעים רק בערב?

- אני לא יודע, אני לא סומך על הכוכב הזה, - אמר זיליוני בזעף. - לא סתם זה נקרא הכוכב הריק. היו דגים, אין דגים. היו ציפורים, אין ציפורים.

- תראו, - אמרה אליסה, שעמדה בקרבת מקום ושמעה את כל השיחה שלנו. - תראו, ארנב!

איזו חיה קטנה קפצה בדשא. מאחוריה הגיעה עוד אחת, גדולה יותר. לא הספקנו לראות אותן כמו שצריך, והן כבר נעלמו, רק הדשא נע ברוח.

- אתה רואה, - אמרתי, - לא כוכב לכת ריק. יש פה חיות.

- וגם החיות יעלמו, - ענה זיליוני. - אתה זוכר מה ורחובצוב אמר? למרות שאני לא מאמין לורחובצוב!

- זיליוני, - אמרתי, - בוא נבדוק לאן הלכו הדגים שלך. - בואו נוריד גלאי ביולוגי לתוך האגם. נגדיר אותו לאתר דגים, וברגע שהוא יזהה דג, הוא ייתן לנו אות.

- כרצונך, - אמר זיליוניי. - אבל אין דגים באגם. אני דייג זקן, אני יודע מתי האגם ריק.

הוצאתי את הגלאי הביולוגי מהפגסוס והורדתי את המכשיר לאגם. הגלאי הביולוגי היה בתוך מעטפת עמידה למים ומצויד במנוע. שמתי את האוזניות והתחלתי לחכות לאותות. המכשירים הראו שהגלאי הביולוגי שקע לקרקעית, ואז המשיך והגיע עד אמצע האגם. אבל לא היו אותות. האגם היה מת. אחרי חצי שעה נאלצתי לוותר על החיפוש. אי אפשר היה לטעות בגלאי הביולוגי - לא היה דג אחד באגם.

- אם לא הייתי שולף במו ידי דגים מהמים אתמול, לעולם לא הייתי מאמין שאפשר למצוא כאן משהו חי, 

נאלצתי להודות. - ורחובצוב צדק, כוכב הלכת הזה משונה.

- זה מה שאני אומר, - אמר זיליוני, אסף את החכות הדיג שלו והלך חזרה לפגסוס. 

"יש עדר גדול של אנטילופות באופק" - נאמר במכשיר הקשר בקול רם.

זה היה פולוסקוב מלמעלה, מהגשר, שראה את החיות ממש באופק.

אבל גם בלעדיו כבר הבנתי שהאחו שורץ חיות. שרקנים רצו בעשב, סנאי הזדקף ונעמד לא רחוק מאיתנו, וחיה כלשהי, דומה מאוד לגור דובים, התהלכה לאורך גדת האגם.

- הכל בסדר, - אמרתי. - נכין את רכב השטח וניסע לתפוס חיות.

וברגע שהוצאנו את רכב השטח מהפגסוס, התחיל לרדת מבול. זה היה גשם חזק בהרבה ממה שהיה אתמול. הוא החל לרדת באופן פתאומי וחבט בחוזקה על גג רכב השטח. אליסה ואני צללנו פנימה לתוך הרכב, תוך התעלמות מרעש הגשם, ויצאנו בנסיעה עמוק לתוך האחו, למקום שבו רעה עדר אנטילופות.

לא נראו אנטילופות. גם חיות אחרות לא מצאנו. וכשיצאתי מהרכב והתכופפתי להסתכל על העכברים שרצו לא מזמן בדשא, התברר שגם העכברים נעלמו. הפעם שיגרתי את הגלאי הביולוגי מעל המישור. הגלאי חזר, לאחר שטס ממש עד לאופק, ולא היה ספק - אין אף לא חיה אחת על הפלנטה הזו.

- מה נעשה? - שאלתי את פולוסקוב בייאוש כשהחזרנו את רכב השטח לתוך הפגסוס והתיישבנו בחדר הצוות. - זה באמת כוכב לכת ריק. ואני לא רוצה לטוס מכאן עד שלא נפתור את התעלומה.

- אנחנו לא יכולים להישאר כאן לנצח, - אמר פולוסקוב. - ואנחנו לא הראשונים להתמודד עם התעלומה הזו. אולי תעלומת הכוכב הריק תישאר בלתי פתורה.

- חבל שזיליוני שכח לסגור את הפתח, - אמרה אליסה. - לו רק היו לנו הדגים.

- אין מה להזכיר את זה, הוא גם ככה מאוכזב, - קטעתי את אליסה. - זה עדיין מדהים אותי: הגענו אתמול, יורד גשם - האגם מלא בדגים, בבוקר ציפורים עפות, ואז מתחילה לנשוב הרוח, מפזרת את הציפורים - בעלי חיים מופיעים ...

- אבא, - אמרה אליסה לפתע, - פתרתי את התעלומה של הפלנטה הזו.

- טוב, כמובן, - אמר זיליוניי בעגמומיות. - אף אחד לא הבין את זה, אבל שרלוק הולמס, המכונה אליסה, הבין את זה!

- תיזהר, זיליוני, - אמר פולוסקוב, - כבר הפסדתי משאלה אחת לאליסה כשחיפשנו ראשנים.

- נכון, - הסכימה אליסה. - הרי החשיבה שלי היא לא מדעית.

- טוב, ספרי לי, ילדתי, - אמרתי.

- אני יכולה להראות במקום לספר?

- אם את רוצה, תראי.

- אז שבו כאן דקה, אני מיד אחזור.

- את יוצאת החוצה? אבל יורד שם גשם.

- אל תפחד. אני אפילו לא אספיק להירטב. ואם אתה מפחד שמשהו יקרה לי, אז תסתכל מהחלון. אני רק רצה לאגם ובחזרה.

הלכתי לחלון. היה אפשר לראות איך אליסה, רצה לאגם בעודה מכסה את ראשה בגלימה, איך היא ממלאה דלי מים. עוד פעם, ועוד פעם... הנה היא רצה בחזרה.

אליסה נכנסה בריצה לחדר הצוות והניחה את הדלי על השולחן.

- תראו, - היא אמרה.

בתוך הדלי שחה לו דג קטן.

- וואו! אמר זיליוני. - שכחתי לגמרי שהדיג הכי טוב פה הוא בערב. איפה החכות? 

- חכה, - אמרה אליסה והכניסה את ידה לתוך הדלי. היא הוציאה את הדג מהדלי וזרקה אותו על השולחן.

- מה אתה עושה?

- אם אני צודקת… - התחילה אליסה, ובדיוק באותו רגע, לנגד עינינו, התרחש שינוי מדהים. הדג נרעד פעמיים, נופף בזנבו, והסנפירים החלו להפוך לכנפיים, הקשקשים לנוצות, ודקה לאחר מכן כבר ישבה ציפור קטנה על השולחן, מיישרת את נוצותיה.

כשהתבוננו, פעורי פה, על הדג שהפך לציפור, הציפור פרשה כנפיה והמריאה. היא פגעה בתקרת חדר הצוות.

- תפסו אותה! צעקתי. - היא תיפגע בעצמה!

- חכה, אבא, זה לא הכל, - אמרה אליסה.

הציפור פגעה מספר פעמים בתקרה ונפלה חזרה על השולחן. ולאחר שנפלה, היא החלה לשנות צורה שוב. הפעם נעלמו הנוצות, הכנפיים הצטמקו ומולנו עמד עכברון. העכבר החליק במורד רגל השולחן ונעלם בפינה.

- עכשיו הכל ברור? שאלה אליסה.

היא חגגה ניצחון. ובכל זאת, לא בכל יום מצליחים לפענח את התעלומה, שהיתה מחוץ להישג ידם של כל כך הרבה ביולוגים.

- אבל איך ניחשת? - שאלתי.

- אתה נתת לי את הרמז. אתה נזכרת שאתמול ירד גשם - היו דגים, זרחה השמש - ציפורים, נשבה הרוח - חיות.

- נכון מאוד, - אמרתי. - זו יכולת הסתגלות מדהימה, כזו שמוצדקת לחלוטין על הפלנטה הזו. יצורים חיים לובשים כאן את הצורה שהכי נוחה להם. הם לא מפחדים מרוח, גשם או שמש. כנראה שאם מגיע החורף, הם גם ממציאים איזה משהו.

- אפשר לבדוק את זה, - אמרה אליסה. - נכניס את הדג למקרר.

בינתיים עוד לא שמנו את הדג במקרר, אבל בנינו לו כלוב שבו היה אקווריום, ואז במשך שעות התפעלנו איך הדג, מטפס מהמים, ממריא לאוויר או בורח לפינה, אל קערת המזון.

הפרק הבא...