פרק 20 - בשבי

- איפה הילדה?! עלזן יו השתולל, והחיוך נעלם מפניו, והיה מוזר לראות איך זרועותיו הקצרות והעבות מיהרו והתרוממו מעל גופו כשהוא מנופף בזעם באוויר.

- איזו ילדה? - שאל אחד מלובשי המעילים השחורים.

- הייתה ילדה! - צעק השמן. - קוראים לה... מה היה שמה? - הוא הוציא מחברת מכיסו והקריא: - "א-לי-סה". איפה אליסה? הפעם הוא הסתכל עליי.

- איזו אליסה? - שאלתי הכי רגוע שיכלתי.

בינתיים, שברתי את הראש איך היא הצליחה לברוח. הרי אנחנו עומדים במקום פתוח, אין אפילו איפה להתחבא.

- הייתה ילדה, - התעקש השמן. - ראיתי אותה. ראית אותה? הוא שאל את ורחובצוב, שעמד עם ידיו שמוטות, וכאילו ישן בעיניים פקוחות.

האיש בשחור שהלך לפגסוס לחפש את הדברן חזר. הוא גרר את הציפור, אוחז בה ברגליים, והראש של הדברן השתלשל, כמעט הגיע לרצפה.

- אה, מצאת, - שמח האיש השמן. - תוריד לו את הראש.

- מה? - שאל האיש בשחור.

- תמלוק לו את הראש, - אני אומר. - אנחנו לא צריכים אותו יותר.

- בשום אופן! - מחיתי. - אתה לא יכול להוריד את ראשו של הדברן. זה עשוי להיות הדברן האחרון עלי אדמות.

האינדיקטור הכחיל מרוב התנגדות ומיהר על הרגליים הדקות שלו אל הדברן, ככל הנראה רצה לשחררו. אבל עלזן יו הבחין בכך וצחק.

- ואתה תלך בעקבותיו! - הוא אמר, נע בזריזות מפתיעה בשביל אדם כה שמן, ושם לאינדיקטור רגל.

האינדיקטור נפל והשחיר מבושה.

- ובכן, - אמר האיש השמן, - למה אתה מבזבז את הזמן? אמרתי לך, אנחנו לא צריכים את הדברן יותר. מלוק את ראשו.

אני לא יודע אם הדברן הבין את השמן או לא, אבל הוא החל לפרפר בידו של האיש בשחור ודיבר בקול לא מוכר לי:

"ציפור הדברן מוגנת על ידי חוק כוכב הלכת בלוק כיצור נדיר ומעניין ביותר. חל איסור על ציד דברנים, המפרים חוק זה צפויים לקנס ותרעומת ציבורית."

- סתום לו את הגרון! - צעק עלזן יו - גם בלעדיו, יש מלא דאגות!

ופתאום קרה משהו לגמרי לא מובן. האיש במדים השחורים הרים את הדברן ברגליו גבוה יותר על מנת לתפוס אותו בצוואר, הספיק להושיט את ידו כשלפתע איבד את שיווי משקלו, נפל על הרצפה בכל הכוח, ובקריאת הפתעה שמט את הדברן. הדברן התהפך באויר והמריא לכיוון התקרה.

- לירות! - צעק השמן, תופס את האקדח.

נשמעו יריות. פעם או פעמיים כמעט פגעו הכדורים בדברן, אבל הוא התחמק מהם ועף לקצה המרוחק והלא מואר של המערה.

האנשים בשחור עמדו לרוץ אחרי הדברן, אבל עלזן יו עצר אותם:

- אין מה לרוץ עכשיו! החמצתם, שאננים! למה פתאום נפלת?

- לא נפלתי, - אמר האיש במדים השחורים. - הפילו אותי.

- שתוק! - התרגז השמן, והלחיים שלו רעדו כמו ג'לי. – אם תמשיך להמציא – אני אפיל אותך בעצמי, ואז לא תקום! אין מה לרוץ עכשיו. הוא יאבד את דרכו במנהרות בכל מקרה. ואין לנו הרבה זמן. יש עניין אחר.

השמן פנה אל כלי הטיס השקט והמת "השחף הכחול" ודיבר אליו כאילו זה יכולה לענות לו:

- אתה יכול לשמוע אותי?

 לא נשמעה תשובה.

- טוב, אל תענה, - אמר האיש השמן. - זה בכלל לא הכרחי. בכל מקרה, אני יודע שאתה יכול לשמוע אותנו. אתה יושב שם ומתבונן, אתה חושב, למה גררתי את "הפגסוס" לכאן. ובכן, גררתי אותו פנימה כדי שעכשיו תצטרך להיכנע.

עלזן יו התקרב אל השחף הכחול והמשיך:

- ארבע שנים אתה לא מוותר. במשך ארבע שנים אתה חושב שהחברים שלך יצילו אותך. ארבע שנים אתה לא מאמין שאף אחד לא יודע איפה אתה נמצא. במשך ארבע שנים קיווית שהציפור המטופשת שלך הגיעה לנוגה. אני כבר חשבתי שאתה תמות בכלוב שלך. אבל היום הכל השתנה. היום אתה תפתח את הדלת לספינה ותיתן לי את מה ששייך לי. אתה שומע אותי, קפטן?

אף אחד לא ענה לאיש השמן. קולו התגלגל במערה והדהד מהקירות הרחוקים. ההד פסק והאיש השמן לקח נשימה עמוקה.

- איפה הילדה? - הוא מלמל. - אני באמת צריך את הילדה הזאת.

ד״ר וורחובצוב עמד במרחק מה והביט באדמה. שני גברים נוספים במדים שחורים צעדו מעט הצידה והניפו מולם את האקדחים, מוכנים לירות בכל רגע.

- אני יודע שאתה שומע אותי, קפטן, - פתח שוב עלזן יו - אתה מתחבא בחור שלך, מסתתר ומחכה. תסתכל מחוץ לחלון. לפניך שלושה בני אדם מכדור הארץ: פרופסור טיפש שמסתובב בגלקסיה ואוסף חיות, כאילו הוא לא יכול לחשוב על עבודה טובה יותר, קפטן שתקן ומכונאי טיפש עם זקן כתום.

למרות ששמעתי את כל מה שקורה מסביב, למעשה, המחשבות שלי עסקו רק באליסה. לאן היא יכלה להיעלם? איפה היא מתחבאת עכשיו?

- אתה שם לי מקלות בגלגלים כבר שנים, - המשיך האיש השמן והביט בשחף הכחול. אבל היום זו המסיבה שלי. היום אתה תיתן לי את הנוסחה. אתה שומע?... שותק. - אמר השמן בשקט. - הוא חושב. עכשיו נזרז אותו. רק חבל שהילדה נעלמה לאנשהו. זה היה יותר קל עם ילדה.

הוא הוציא מטפחת גדולה מכיסו וניגב את מצחו המיוזע.

- תקשיב, קפטן, - הוא אמר. - אם לא תפתח את הצוהר תוך שלוש דקות ותביא לי את הנוסחה, אני אהרוג את כל האסירים שלי. אבל לא בבת אחת. לא, לא מיד. ראשית נחתוך לפרופסור הטיפש את האוזניים. אני כועס עליו יותר מכולם כי הוא סירב לתת לי את הדברן. ואז אנחנו...

- חכה עם זה, פיראט שמן, - נשמע לפתע קולו של הקפטן השני. זה היה קול מוכר. שמענו אותו כבר כמה פעמים, כי הדברן חיקה קולות בצורה יוצאת מן הכלל.

- זהו זה, - אמר עלזן יו.

- ממילא אין לך מקום בגלקסיה, - המשיך הקפטן השני. - עדיין תימצא ותתפס, לא משנה היכן תתחבא. כדאי שתקשיב לי. תיכנע...

- שתוק! - האיש השמן קטע אותו. - ככה אנחנו לא נגיע לשום מקום. בזכותך ובזכות חבריך כבר איבדתי כמעט הכל. ואני לא אתן לך את הדבר האחרון שנשאר לי. גלקטיה תהיה שלי.

- תתבייש לך, פיראט! - אמר הקפטן השני. - למרות שאין לך בושה.

לא הבנו הרבה מהשיחה הזו. היה ברור רק שלקפטן השני יש משהו שהאיש השמן התעניין בו מאוד. ולא יכול היה לקבל את זה, לא יכול היה לקחת את זה. המילה "גלקטיה" לא אמרה לי כלום. עוד לא שמעתי מילה כזו. אבל הקפטן של השחף הכחול לא רצה לוותר על זה.

- בוא לא נבזבז זמן, - אמר השמן. אני לא מתעניין במחשבות ובמצבי הרוח שלך. הבושה היא רק לחלשים. אנחנו, החזקים, לא יודעים בושה. דבר! אתה נותן את הנוסחה של גלקטיה?

- אני צריך לדבר עם האנשים האלה, - אמר הקפטן השני.

- לא, - השיב השמן, - אתה לא תדבר איתם. אחרת עוד תמציאו איזו דרך לרמות אותי. עכשיו תפתח את הצוהר ותביא לי את הנוסחה של גלקטיה. ואני מבטיח לשחרר אותך ואת האנשים האלה. מצדי תלכו לכל הרוחות. ואם לא תעשה מה שאני אומר לך, תתפתל ימים שלמים בגלל הצרחות שלהם. הרי לך יש גם בושה וגם מצפון.

- זה לא יעבוד, שמן, - אמר הקפטן השני. - מאז שנחתתי על הפלנטה הזו לפני ארבע שנים, חשבת על דרכים רבות לקחת ממני את נוסחת הדלק הבין גלקטי, אבל שום דבר לא עבד. גם היום זה לא יעבוד. אתה יודע מה אני אעשה?

- מה?

- אני אפוצץ את השחף הכחול. אני אמות בעצמי, אבל אתה לא תקבל גלקטיה. אסור לשים בידיים שלך דלק בין גלקטי, כי אז תעשה כל כך הרבה צרות שגם עשר שנים לא יספיקו לתושבי הגלקסיה כדי לתקן.

- זה נכון, - אמר עלזן יו - אבל אם אתה חושב שעל ידי פיצוץ השחף הכחול, אתה תציל את הפרופסור ואנשיו, אז אתה טועה. אני נותן לך את המילה החגיגית של מסדר "הערפל השחור" שהם אבודים בכל מקרה. בשביל מה אני צריך את האסירים האלה? ברגע שאשחרר אותם, הם יספרו לשירות הביטחון הגלקטי על הפלנטה שלי, ובעוד חודש יצודו אותי כל הסיירות של הגלקסיה. לא, עדיף שבינתיים יחשבו שאני לא בחיים.

- אז אני עדיין צריך לספר לאנשים האלה הכל. לא פגשתי אותם בעבר, אבל אם הם בשבי שלך, אז הם אנשים טובים. ובוא נראה מה הם אומרים אחרי שיקשיבו לסיפור שלי.

- לא! - צעק השמן.

- שתוק, - אמר הקפטן בשלווה. - לאן אתה ממהר? אתה תספיק לקיים את האיום שלך.

- תן לו לדבר, - אמר לפתע ד"ר ורחובצוב. - הוא כבר ראה שהדברן היה על הספינה שלהם. תן לו לדבר, זה לא יציל לא אותו ולא אותם.

השמן פרש את ידיו לצדדים - בבקשה.

- תקשיב, פרופסור, והקשיבו, אנשים. היינו שלושה קפטנים. לפני שנים רבות גילינו שפיראטים הופיעו בגלקסיה. הפיראטים האלה היו צריכים כסף ותכשיטים, הם היו צריכים כוח. הם רצו להיות אדונים של הגלקסיה. גילינו אותם כשהם תקפו את כוכב הלכת טריאדה וגנבו משם ספינה. השגנו את הפיראטים כשהם השתלטו על כוכב אחר ושיעבדו את תושביו. שם החלו בחשאי לבנות ספינת מלחמה כדי לתקוף ספינות סוחר. זה סיפור ארוך על איך איתרנו את הפיראטים, איך הסתננו לכוכב הלכת המשועבד והקמנו התקוממות נגד הפולשים בו.

- אתם רימיתם אותנו, - רטן השמן.

דוקטור ורחובצוב נופף בידו.

- תן לו לדבר. - לא נשאר לו הרבה זמן.

- אז ככה, - אמר הקפטן, לאחר שחיכה שהפיראטים ישתתקו, - שני פיראטים הצליחו להימלט מאיתנו. במשך כמה שנים הם הסתתרו כאן, בפאתי הגלקסיה, הרחק ממסלולי החלל. כולם שכחו מהפיראטים.

- אבל אנחנו לא שכחנו כלום, - אמר השמן.

- כן, - הסכים הקפטן השני, - הם לא שכחו או נטשו את התוכניות שלהם. ויותר מהכל רצו לנקום בנו, שלושת הקפיטנים.

- ונקמנו. - אמר עלזן יו.

- אל תמהר. שום דבר עדיין לא גמור. בסוף אתה תפסיד. אתה לא יכול להביס את כל הגלקסיה.

- אנחנו יכולים, - אמר האיש השמן.

הקפטן השני כאילו לא שמע אותו, המשיך:

- עברו שנים. אנחנו, שלושת הקפטנים, נפרדנו. הקפטן הראשון טס לנוגה. הקפטן השלישי החליט לטוס לגלקסיה השכנה, דבר שאיש לא עשה לפניו. אני נכנסתי למחקר מדעי. ואז יום אחד קיבלתי הודעה מהקפטן השלישי. הוא הודיע ​​לי שהוא חוזר מהמשלחת שלו. ההודעה הייתה מאוד לא צפויה, כי איש לא חשב שישוב כל כך מהר. ידידי ביקש ממני לפגוש אותו בפאתי הגלקסיה כי יש לו חדשות חשובות מאוד עבורי. ואני, השארתי את כל העיסוקים שלי ומיהרתי לפגוש אותו.

- אבל הוא לא ידע שיירטנו את ההודעה - גיחך השמן, משפשף את כפות ידיו, - וגילינו הכל. 

- כן, - אמר הקפטן השני, - הם יירטו את ההודעה מהקפטן השלישי, כי הכוכב שבו הם הסתתרו, בצירוף מקרים עצוב, היה זה שאליו אני וידידי מיהרנו מכיוונים שונים. ידידי היה חולה מאוד. הטיסה הארוכה, שאף תושב בגלקסיה שלנו לא התנסה בה מעולם לפני כן, ערערה את בריאותו, והוא חשש שלא יוכל להגיע לכדור הארץ או לכוכב הבית שלו פיקס. והוא טס עם מידע חשוב מאוד. תושבי הגלקסיה השכנה נתנו לו במתנה את הנוסחה של גלקטיה - דלק בין גלקטי. אם תבנה ספינה עם מנועים על גלקטיה, היא תטוס פי מאה מהר יותר מכל ספינה אחרת בחלל. כוכבי הלכת יתקרבו, כמו ערים שכנות. תושביה של הגלקסיה השכנה הטעינו את מנועי הספינה שלו בגלקטיה ונתנו לו איתם את הנוסחה של החומר הזה כדי שאנחנו נוכל להשתמש בתגלית שלו. הקפטן השלישי טס לכוכב הזה, בלי לחשוד שהוא מקלט לפיראטים, וכאן הוא עצר. מחלתו החמירה כל כך שהוא לא יכול היה יותר לנווט את הספינה. הפיראטים זיהו מצויין את ספינתו ועקבו אחריה, אך לא נגעו בה. הם החליטו לחכות לבואי ולגלות אילו חדשות חשובות הביא הקפטן השלישי. כשהקפטן השלישי היה מחוסר הכרה, הם עשו דרכם לספינתו, בה חיכה לבואי, והתקינו מיקרופונים בספינה כדי לצותת לשיחות שלנו. ואת הספינה עצמה העבירו בקפידה לקרחת יער זו.

- אבל אתה חייב להודות שהיינו מוכנים היטב לבואך, אמר עלזן יו.

- כשנחתתי על הפלנטה ליד הספינה של הקפטן השלישי, מצאתי את ידידי במצב קשה מאוד. הקפטן סיפר לי על המסע שלו ועל נוסחת הגלקטיה. הבנתי שהדבר הכי חשוב עכשיו זה לקחת את הקפטן לכדור הארץ, שם אפשר יהיה לרפא אותו. אבל ידעתי שהוא לא יכול לשאת מסע בחלל, והחלטתי להישאר לצידו עד שהוא ירגיש קצת יותר טוב. מיהרתי לספינתי כדי לקחת תרופות, אך בעודי אוסף את התרופות הדרושות, פתחו הפירטים את הלוחות של המערה שהוכנה מראש, וספינותינו נפלו לתוך הצינוק הזה.

- זה היה רעיון מעולה! - אמר האיש השמן.

- כמובן, - אמר הקפטן השני. - הפיראטים פחדו לתקוף אותי על פני הקרקע. כשהבנתי מה קרה, ראיתי שהשחף הכחול נמצא במערה. האור נדלק ולספינה ניגש הבחור הזה שעומד לידך. אני זיהיתי אותו ומיד ניחשתי שהפיראטים הערימו עליי. הם הבטיחו לשחרר אותי בתמורה לנוסחת הגלקטיה. הם הבינו מיד שעם דלק כזה, הם יטוסו כל כך מהר שאף אחד לא יוכל להשיג אותם, ולא יצטרכו יותר לפחד מסיירות שירותי הביטחון הגלקטי, וכל ספינות הגלקסיה יהפכו לטרף קל בשבילם. ואני הבנתי שבשום אופן לא אמסור להם את הנוסחה ולא אתן להם לתפוס אותי בחיים. נעלתי את הצוהר ולא נתתי להם לעלות לשחף הכחול.

- מה קרה לקפטן השלישי? - שאל פולוסקוב.

- הם ניסו לחתוך את הספינות שלנו כדי לקחת אותנו בשבי. הם הצליחו לעשות זאת עם ספינתו של הקפטן השלישי, והקפטן נפל לידיהם. אולי הרגו אותו.

- זה לא נכון, - אמר השמן. - לא נכון. הוא מת בעצמו. ממחלה. אתה יודע כמה קשה הוא היה חולה. כשסיימנו לנסר את הספינה, הוא היה כבר מת.

- אבל הם לא הצליחו לנסר את השחף הכחול, - אמר הקפטן. - הוא עשוי מסגסוגת יהלומים. ועל הסיפון היה לי דברן, מתנה מהקפטן הראשון. והיה לי הסכם עם הקפטן הראשון: אם יקרה משהו, אשחרר את הדברן עם פקודה לטוס לנוגה ולמצוא את הקפטן הראשון. הקפטן הראשון יודע איך לגרום לדברן להגיד איפה אני ומה לא בסדר איתי.

- אבל אנחנו לא הצלחנו, - אמרתי. - הדברן אמר הרבה, אבל, למרבה הצער, זה לא הספיק.

- איך הוא הגיע אליך? - שאל הקפטן השני.

- הוא נפצע, - אמרתי. - כנראה שפיראטים רדפו אחריו.

- זה מדוייק, - הסכים השמן.

אבל הדברן הצליח להחלץ. הכנף שלו תוקנה על ידי רובוטים על כוכב המתכת "ברזלית".

- ובגלל זה הרעלנו להם את כל השמן. - הרובוטים עכשיו משותקים. - צחק השמן כך שכל סנטריו רעדו.

- ריפאנו את הרובוטים, - אמרתי. - הרובוטים בסדר גמור. 

- איך זה?

- היינו על הכוכב הזה וריפאנו את הרובוטים.

- לעזאזל! - קרא האיש השמן.

- למרבה הצער, עם כנף ברזל, הדברן לא יכול היה לטוס עד מערכת השמש, - אמרתי. - הוא בקושי הגיע לכוכב הבית שלו.

- חיפשנו אותו שם - הודה השמן. אני עם החבר שלי. הוא הצביע על ד"ר ורחובצוב.

- בוגד! - זיליוניי אמר בנימה קודרת. - אנחנו עוד נגיע אליך!

- שתוק! - עלזן יו הפנה באיום את אצבעו לעברו של זיליוניי - חברי ואני הרגנו את כל הדברנים על הפלנטה בלוק. קנינו אותם, סחרנו בהם, גנבנו אותם. אפילו רצינו להשמיד את כל החמצן על הפלנטה.

- תולעים? - שאלתי.

- תולעים. אבל, למרבה הצער, לא היה לנו מזל. ודי במקרה נפל הדברן לידיהם של הטיפשים האלה, - אמר השמן, - והם הגיעו לכאן. הזהרנו אותם. הם עצמם אשמים. ועכשיו אתה צריך למות.

- זה לא משנה, אל תדאג, - אמר הקפטן השני. - הם לא יעזו לעשות לך כלום. הם פחדנים. אפילו כל הפיראטים שבעולם לא יביסו את שלושת הקפיטנים. הם לא הצליחו להביס אותנו אפילו בבודדים.

- לא, אנחנו נצליח! - צעק השמן. - הקפטן השלישי כבר מת. אתה בשבי כבר ארבע שנים. וברגע שנקבל את הגלקטיה, נגיע לקפטן הראשון שלך.

- ואתה חי על ספינה כבר ארבע שנים? - שאל פולוסקוב.

- כן, - ענה הקפטן השני. - אני עקשן. אני יכול, כמובן, להרוס את הנוסחה. אבל אז זה לא היה הולך לשאר תושבי הגלקסיה. אבל יצורים תבוניים באמת זקוקים לדלק בין גלקטי. אז כל כוכבי הלכת יתקרבו פי מאה אחד לשני. ידעתי שבמוקדם או במאוחר תגיע עזרה.

- היא באה, אבל לא זו שרצית, - אמר האיש השמן. - אמרת מה שהיה לך להגיד, קפטן? ועכשיו אתה צריך להיפרד מהנוסחה.

-  יש לי הסכם נוסף עם הקפטן הראשון, - אמר הקפטן השני. - אם הוא לא שומע ממני במשך יותר מארבע שנים, הוא מדווח על כך לשירות הביטחון הגלקטי והולך לחפש אותי. ואם אנשים אקראיים מצאו אותי כל כך מהר, אז הקפטן הראשון ימצא אותי אפילו מהר יותר. ואתה יודע את זה.

- בסדר, מספיק דיבורים, - אמר ד"ר ורחובצוב בקול עמום. - התחל. הוא רק מושך זמן.

ואז אחד הפיראטים השחורים ניגש אלי ומשך בחוזקה בידיי הכבולות. איבדתי שיווי משקל ונפלתי. הוא משך אותי הצידה. ניסיתי להתנגד, אבל הפיראט השני בא לעזרתו, והם קשרו לי את הרגליים.

השמן הוציא סכין ארוכה מחגורתו.

- אתה יודע, קפטן, - הוא אמר ופנה אל הספינה, - אני יודע להתבדח, לא סתם נתנו לי את הכינויי עלזן יו אבל חלק מהבדיחות שלי מסתיימות בדמעות. הוא הרים את הסכין.

פולוסקוב וזיליוניי מיהרו לעזרתי. אבל ד"ר ורחובצוב, שצפה בהם מקרוב, ירה בהם בגז שינה ממיכל שהיה תלוי על פרק ידו. חבריי נפלו ארצה.

- נו, -  אמר עלזן יו.

הרגשתי את הלהב הקר של סכין נוגע בגרון שלי.

- הסר את המנעול, - אמר הקפטן השני.

- הגיע הזמן.

השמן סימן לפיראט, שטיפס במעלה הסולם אל הפתח של השחף הכחול ופתח את המנעול הכבד. את המנעול הפיראטים תלו מזמן עוד כשהשחף הכחול נפל לצינוק. אם הקפטן השני מונע מהם להיכנס לספינה, אז הם לא רצו שיעזוב את הספינה ללא רשותם.

הפיראט ירד מהסולם ונעצר רחוק מהספינה, מכוון את אקדחו לעבר הצוהר. ורחובצוב גם הרים את נשקו. הם לא רצו לקחת סיכונים. ארבעתם פחדו מקפטן אחד, שאותו לא יכלו להביס במשך ארבע שנים.

- תיזהר, בלי שטויות, - אמר ורחובצוב, - אחרת אנחנו יורים.

הצוהר נפתח פתאום, ואפילו לא הספקתי לראות את הקפטן. הוא קפץ למטה כמו ברק כחול. שתי יריות נורו בו זמנית. אבל הקפטן כבר היה על הקרקע. הוא התגלגל הצידה, ופגיעות האקדחים ניפצו את הסלעים סביב ראשו. כעבור רגע - הקפטן כבר היה בחסות הבלם של השחף הכחול.

הפיראטים נמלטו מיד ונשכבו מאחורי האבנים.

- להרגע, הוא לא יתחמק מאיתנו, - נשמע קולו של ורחובצוב - הקיפו אותו.

בתגובה נשמעה ירייה מכיוונו של השחף הכחול.

הבנתי שעמדת הקפטן כמעט חסרת סיכוי. הפיראטים לאט לאט, מסתתרים מאחורי האבנים, הקיפו אותו.

- אל תירה! - צעק השמן.

הקול שלו נשמע קרוב מאוד. וראיתי שהוא שוב הרים את הסכין על גרוני.

- אם אתה יורה, הפרופסור גמור.

ובאותו רגע נשמע קול מכיוון ספינתנו:

- לא לזוז! אתם מוקפים!

ידו של השמן עם הסכין קפאה. הכיתי בסכין חזק באגרופי, והיא עפה רחוק הצידה.

- אתה שומע? - קול נוסף נשמע מהחושך בצד שאליו עף הדברן. - זרוק את הנשק שלך.

הפיראטים התרוממו לאיטם מהאדמה, האקדחים שלהם נזרקו בצלצול על הסלעים.

הרמתי את ראשי וראיתי שד"ר ורחובצוב יצא מאחורי הבולם של הפגסוס בחליפת חלל, אבל בלי קסדה.

אני בפליאה הסתובבתי לצד השני.

הדוקטור השני ורחובצוב, בכובע, הרים את ידיו וכרע על ברכיו.

מהצד השני אל עבר הפיראטים התקרב הקפטן הראשון. זהה בדיוק לאנדרטה על הפלנטה על שם שלושת הקפטנים, רק חי, שזוף, במדים הכחולים של קפטן צי החלל.

הדברן עף החוצה מאיזה מקום, כשהוא מנופף בכנפיו, נחת על כתפו של הקפטן הראשון. ואז מתוך האפלה יצאה אליסה.

הפרק הבא...